פרשת ואתחנן היא הפרשה השנייה בחומש דברים. הפרשה נקראת תמיד בשבת נחמו, השבת שלאחר תשעה באב, הנקראת כך על שם הפטרתה. בשבת זו מתחילה תקופת שבע שבועות הנחמה, "שבע דנחמתא", עד ראש השנה.
משה מסיים את הנאום הראשון שהתחיל בפרשה הקודמת. מוזכרים בו האיסור שאסר ה' על משה להיכנס לארץ ועל הצורך להעביר את הנהגת העם ליהושע בן נון. הנאום ממשיך באזהרה על שמירת מצוות ה' ומזכיר את מעמד סיני. משה מתרה ומזהיר כי ללא שמירת המצוות תבוא גלות על העם ופעם ראשונה מוזכר בפרשה רעיון התשובה. הנאום מסתיים בקביעת שלוש ערי המקלט במזרח עבר הירדן.
בנאום השני, המכונה נאום המצוות, חוזר משה על עשרת הדברות שמופיעות לראשונה בספר שמות, כולל תיאור מעמד הר סיני. מופיעה בו פרשיית שמע ישראל המדגישה את יסודות האמונה העברית וחשיבות ההנחלה של עבודת ה' לדורות הבאים, יחד עם זכרון העבדות במצריים. הפרשה מסתיימת בצווי לבער מהארץ המובטחת את התושבים החיים בה ואת עבודת האלילים שלהם.
דרשות לפרשת ואתחנן
פרשת ואתחנן עם ילדים
דרשה עם שיר לפרשת ואתחנן
