פרשת בהעלותך היא הפרשה השלישית בספר במדבר. הפרשה פותחת בתיאור המנורה במשכן. זו הקריאה שנבחרה לחג החנוכה. בהמשך אנו קוראים על טיהור בני לוי כהכנה לקראת תפקודם במשכן. העם חוגג לראשונה את חג הפסח כבני חורין ומשה מתמודד עם השאלה: מה יעשו ואיך יחגגו אילו שאינם טהורים ולא יכולים לאכול את קורבן הפסח. כך בא לעולם פסח שני בי"ד באייר, חודש אחרי תאריך חג הפסח. עם ההכנות ליציאה לדרך אנו לומדים על הענן המכסה את המשכן ועל תפקודו בהנחיה האלוהית מתי על בני ישראל לצאת לדרך ומתי לחנות. כהכנה ליציאה משה מצווה לעשות שתי חצוצרות כסף כדי להודיע לעם באמצעותן על אירועים חשובים. זו הפרשייה הנקראת בראשי חודשים. העם יוצא לדרך והפרשה מפרטת את דרך חלוקת המחנות בנסיעה. משה מציע ליתרו, חותנו, להצטרף לעם אך יתרו בוחר להפרד ולחזור לארצו. פרשיה קצרה בת שני פסוקים מספרת את הנאמר ביציאת העם ובמנוחתו בכל הקשור לארון הקודש ונקבעה בסידור התפילה כטקסט להוצאת ספר התורה ובהחזרתו לארון הקודש. בעקבות תלונות העם על מזונם מאבד משה את סבלנותו. משה מצווה לאסוף שבעים מזקני העם אשר יחלקו איתו את ההנהגה. בהמשך, בעקבות התלונות על המזון מקבל העם מהאלוהים את השלו אבל ה' מכה בעם והמקום נקרא קברות התאווה. הפרשה מסתיימת בסיפור מרים, האשה הכושית והעונש למרים. בפרשה גם התפילה הקצרה ביותר בתורה, אותה מתפלל משה לרפואת אחותו: "אל נא רפא נא לה".
שבת