פָּרָשַׁת בֹּא היא הפרשה השלישית בספר שמות. הפרשה מתחילה עם שלוש המכות האחרונות: מכת ארבה, מכת חושך ומכת בכורות. כהכנה לקראת היציאה בני ישראל שואלים משכניהם המצרים חפצים יקרים. משה מתרה בפרעה כי במכה הבאה ימותו כל הבכורות אך פרעה, גם הפעם, לא נעמה לבקשת משה. בהמשך מתוארות ההכנות ומפורטים הדינים של קרבן הפסח. הציווי למרוח מדם הקרבן על מזוזות פתח הבית, דרך האכילה המיוחדת ואיסור החמץ. לקראת סוף הפרשה יוצאים בני ישראל, בהנהגת משה, ממצרים ומתחילים את דרכם במדבר. בסוף הפרשה מופיעות המצוות של קידוש הבכורות, סיפור יציאת מצרים והפעם הראשונה שהמצווה הנקראת בפינו מצוות תפילין מופיעה. בפרשנותו של רש"י, לתחילת התורה בבראשית, הוא אומר שראוי שהתורה היתה נפתחת בפרשת בא משום המצוות המופיעות בה. "ההקדמה" עד כאן היא כדי לומר לנו שהעולם הוא עולמו של הקב"ה והוא זה שקבע שהכנענים ינחלו את כנען ואחר כך העביר את הזכות לבני ישראל. על פי ספר החינוך מופיעות בפרשה זו עשרים ושלוש מצוות. מתוכן אחת עשרה מצוות ששוב לא קיימות בימינו והשאר שנוהגות עד ימינו.
דרשות לפרשת בא
פרשת בא עם ילדים
דרשה עם שיר לפרשת בא
