פרשת בהעלותך פותחת בתיאור מנורת הזהב. לאחר מכן מתואר טקס טיהור הלויים והקדשתם לעבודת המשכן ולשירות אהרון ובניו. בני ישראל חוגגים את חג הפסח במדבר סיני ומקריבים את קורבן הפסח. סיפור זה הוא דוגמא לשינוי חוקים אלוהיים בעקבות קבילתם של בני אדם. אנשים מתוך העם, שנחשבים לטמאים, דורשים לדעת מדוע נאסר עליהם להקריב את קורבן הפסח. משה
פונה לאלוהים וכתגובה אלוהים מאפשר להם להשתתף בהקרבת הקורבן במועד אחר. בני ישראל מכעיסים את אלוהים בתלונותיהם על מצבם הקשה במדבר. הם נזכרים בשפע היחסי שהיה להם בארץ מצריים ומתאבלים על אובדנו. בני ישראל יושבים איש מחוץ לאוהלו ובוכים. תגובתו הראשונית של אלוהים היא להבעיר באש את העם ולהראות להם את כעסו. לאחר שמשה מתפלל האש נרגעת. אפילו כשהמן, המאכל הפלאי שאכלו בני ישראל במדבר, יורד כגשם מהשמיים, לעם זה לא מספיק והם ממשיכים לבכות ולהתלונן. למשה נמאס מהעם ומדרישותיו, הוא אומר לאלוהים שיעזור לו ויקל ממנו את נטל ההנהגה הכבד, אם לא יימצא פתרון, הוא מעדיף למות. אלוהים אומר למשה שימנה שבעים מזקני ישראל שיסייעו לו בהנהגה. יהושוע בן נון מודאג כאשר רוח הנבואה שורה על שני אנשים בשם אלדד ומידד אשר מתחלים להתנבא במחנה. הוא מייעץ למשה לכלוא אותם, משה מתפלא שיהושוע מקנא לו ומאחל שכל עם ישראל יתברך ברוח הנבואה.
בסוף הפרשה מרים מדברת אודות האישה הכושית שנשא משה, בנוסף לכך מרים ואהרון מקנאים במעמדו המיוחד של משה. אלוהים מתאר את הקשר המיוחד שיש בינו לבין משה אשר מתבטא בדיבור "פה אל פה", פנים אל פנים כאדם לחברו, בניגוד לנביאים אחרים אליהם יתגלה רק בחלום. אלוהים מעניש את מרים בצרעת, משה מתפלל להחלמתה במילים "אל נא רפא נא לה" (במדבר יב פסוק יג). העם מחכה להחלמתה של מרים ורק לאחר מכן המסע במדבר ממשיך.
הצעה ליצירה: מציירים נוף מדברי
חומרים
- כוס חול (עדיף עם פיסות עלים ותוספות מעניינות מהגינה)
- דבק
- עיפרון
- צבעי פנדה/ עפרונות פסטל צבעוניים
- אפשר גם מדבקות וקישוטים שונים
- מקל למריחת הדבק
תהליך היצירה:
- נצייר תמונה של נוף מדברי לפי דמיוננו ונצבע את כל הציור מלבד המקום שהקדשנו לחול המדבר (עדיף להשאיר הרבה מקום לחול ולצייר למשל הרי מדבר נרחבים) את המקום שהקדשנו לחול נמרח בשכבה אחידה ודקה של דבק.
- נשפוך את החול על פני כל המשטח המרוח בדבק. ננער את הציור על מנת להיפטר משאריות החול שלא נדבקו.
- נוסיף קישוטים מיוחדים מהגינה (למשל זרדים יבשים שיידמו לעצי המדבר). בשמיים נצייר את המן הנופל בצורתו של המאכל האהוב עלינו. כך נוכל לדמיין כיצד הרגישו בני ישראל כשראו את המן יורד מן השמיים וטעמו ממנו.
