זמר לשבת – פרשת מקץ – שבת חנוכה: שיר לשלום

שיר לשלום

מלים: יעקב רוטבליט

לחן: יאיר רוזנבלום

***

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ

כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת

זכריה ד', ו'.

השבוע אנו קוראים בפרשת מקץ שממשיכה לגולל את סיפורם הפתלתל של יוסף ואחיו. ואולם, ההפטרה שנקראת השבוע אינה קשורה לפרשה, כי אם לחג החנוכה ולקריאה בתורה שנהוגה במהלכו. בכל אחד מימות החג אנו קוראים קטעים מספר במדבר המתארים את סדר הקרבנות לאחר השלמת בניין המשכן בזמן הנדודים במדבר. ביום השמיני והאחרון של חנוכה אנו קוראים על הדלקת מנורת בית המקדש:

א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(ב) דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:

(ג) וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:

(ד) וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה: פ

במדבר ח'

הפטרת שבת חנוכה, מנבואותיו של הנביא זכריה, מתייחסת גם היא למנורת המקדש ולהדלקתה. בחזיון הנבואה נגלה אל זכריה יהושע הכהן הגדול. הוא לבוש בגדים צואים, שבוודאי אינם ראויים ללבישה בעת שהוא משמש בקודש, ולא זו בלבד אלא שהשטן עומד על ימינו ומאיים להפריע לו במלאכתו. בהמשך הופכת דמותו של יהושע לסמל לשיקומו של עם ישראל ועלייתו מן השפל הנורא שהיה נתון בו. אלהים מודיע לנביא כי הוא סלח לעם, יהושע מולבש בגדים חדשים ונדרך בציפיה לקראת בואה של הגאולה בדמותו של "עַבְדִּי צֶמַח":

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים מֵעָלָיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲוֹנֶךָ וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ מַחֲלָצוֹת:

(ה) וָאֹמַר יָשִׂימוּ צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיָּשִׂימוּ הַצָּנִיף הַטָּהוֹר עַל רֹאשׁוֹ וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד:

(ו) וַיָּעַד מַלְאַךְ ה' בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר:

(ז) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה:

(ח) שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת הֵמָּה כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח:

בהמשך החיזיון מתוארת מנורת המקדש, ומה מתאים יותר מאשר לקרוא על מנורה זו, שחג החנוכה סובב סביב הזכות להדליקה.

וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ:

וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה

(ויאמר) וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ

וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ:

וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ:

על התיאור הזה מתבסס סמל מדינת ישראל – מנורת שבעת הקנים וענפי הזית שמשני צידיה.

המנורה מוצגת בפני הנביא, ולמקרה שהוא החמיץ את הלקח מן המראות שנגלים אליו, הוא מקבל הסבר מפורט באשר למשמעותה:

וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיֹּאמֶר אֵלַי הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה וָאֹמַר לֹא אֲדֹנִי:

וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר

לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת:

המנורה, אם כן, היא סמל לגדולתו של אלהים, ולעובדה שהישועה עתידה לבוא אך ורק ממנו – לא בחיל ולא בכח.

בסיפורו של חג החנוכה משמשים בעירבוביה כמה מוטיבים. יש לנו ניצחון צבאי של החשמונאים על היוונים, אך יש לנו גם נס – הסיפור הידוע על פך שמן הזית הטהור שהיה אמור להספיק למנורת בית המקדש ליום אחד בלבד אך בדרך נסית הספיק לשמונה ימים. בכל דור ודור אנו חוגגים את חג החנוכה, ובכל דור ודור אנו בוחרים מחדש אלו צדדים שלו אנו רוצים להדגיש. התנועה הציונית החייתה את חג החנוכה במתכונת חדשה ובחרה להדגיש את הניצחון הצבאי, את היוזמה האנושית:

נֵס לֹא קָרָה לָנוּ –

פַּךְ שֶׁמֶן לֹא מָצָאנוּ.

בַּסֶּלַע חָצַבְנוּ עַד דָּם –

וַיְּהִי אוֹר!

אהרן זאב

ואפילו כאשר מתוארים נסים הם מעשה ידי אדם ולא תוצאה של התערבות אלהית:

עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת

אֲשֶׁר חוֹלְלוּ הַמַּכַּבִּים.

מרדכי ריווסמן

המגמה הזאת היא בניגוד גמור למה שאנו מוצאים בספרות חז"ל, שמטעמים שנחקרו והתבררו במחקרים רבים, בחרו להדגיש את הנס ולהצניע את תרומתם של בני האנוש להצלחת המרד. על הרקע הזה ברורה בחירתם של חז"ל בנבואתו של זכריה כהפטרת שבת חנוכה. הגאולה שמתאר הנביא, כמו גם העובדה שידם של מתתיהו ובניו הייתה על העליונה הם תוצאה של רוח אלהים. הדברים לא קרו בחיל ולא בכח, כי אם ברוחו של ה' צבאות.

גם בתקופתנו קמים כותבים ואנשי רוח ומנסים לשנות את אופן ההסתכלות שלנו על המציאות שסובבת אותנו, ולשנות את התפישה שלפיה אנו נדונים לחיות על חרבנו לנצח. "שיר לשלום" שאת מלותיו חיבר יענק'לה רוטבליט עורר סערה גדולה כאשר התפרסם לראשונה בתקופת מלחמת ההתשה על ידי להקת הנח"ל שביצעה אותו. מלות השיר התקבלו בחלקים מן הציבור כזלזול בזכרם של הנופלים על בטחון המדינה והוא אף נאסר בתקופות מסוימות לביצוע על ידי הלהקה ולשידור.

השיר הזה הוא מעין נבואת זכריה מודרנית, אלא שהישועה איננה באה מציפיה להתערבות אלהית, אלא מציפיה לשינוי בדפוסי ההתנהגות של בני האדם. זכריה ביקש מאיתנו להשאיר את המלחמות לאלהים ולא לנסות להילחם אותן בעצמנו. רוטבליט מבקש מאיתנו לתעל את האנרגיות שלנו לפעילות למען השלום. חנוכה שמח!