זמר לשבת: פרשת אחרי מות

אבות ובנים

מלים: אביתר בנאי

לחן: אביתר בנאי

***

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא

לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים

וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם

מלאכי ג'

השבוע אנו מציינים את "שבת הגדול" – השבת האחרונה שלפני חג הפסח.

"אבות ובנים, סבתות ונכדים" ישבו בעוד ימים אחדים סביב שולחן הסדר, שהמצווה העיקרית שהוא נועד לקיים היא שמירה על שרשרת המסירה הבינדורית:

שמות י"ג

בפסוקים הללו מספר שמות, שמוכרים לנו מתוך ההגדה של פסח, "העבודה הזאת" שבני ישראל מצווים עליה כוללת לא רק אכילת מצות או קרבן מיוחד לחג הפסח, אלא גם הנחיה מפורשת להעביר את המסורת מדור לדור, להמשיך לספר ביציאת מצרים כסמל לקשר הגאולה המיוחד שבין עם ישראל לאלהיו. התורה מדגישה כי המסורת הזו חייבת להישמר דווקא כאשר אנו הולכים ומתרחקים מן המאורעות ההיסטוריים הגדולים. משהגיע עם ישראל אל הארץ זבת החלב והדבש ההיסטוריה העגומה של העבדות, כמו גם שרשרת הנסים שהביאו לסיומה, עלולים להשתכח מאתנו, אלא אם כן נקפיד להמשיך לספר את הסיפור.

הפטרת "שבת הגדול" מספר מלאכי מתארת את ההכנות לקראת בוא הגאולה. עוד לפני בואו של יום הגאולה נשלח אלינו אליהו הנביא כדי להכשיר את הקרקע:

הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא

לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא:

וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים

וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם

כדי שהגאולה תתאפשר, צריך הנביא ראשית כל להשכין שלום בין אבות לבין בנים, להביא אותם אל מכנה משותף כלשהו, אל מקום שבו יוכלו לחבור אלו לאלו ולייצר את שרשרת המסירה מדור לדור. העובדה שמשימתו הראשונה של הנביא הינה לגשר על פערים בינדוריים מעידה על כך שמדובר בתנאי הכרחי, בנקודה קריטית שעלולה להכשיל את התהליך כולו.

בשירו "אבות ובנים" אביתר בנאי מתאר מצב משפחתי מורכב ורווי במתחים – משפחה שחווה כאבי פרידה וניתוק, הטחת אשמות הדדית, משפחה שלא רק שאיננה מהווה גב תומך אלא להיפך – הופכת להיות גורם מערער ומחליש. המשפחה בשיר היא אולי דוגמא קיצונית במיוחד, אבל גם היא תשב השבוע לליל הסדר. כמו בכל משפחה, מאושרת יותר או פחות, "אבות ובנים, סבתות ונכדים" ישבו מסביב לשולחן ערוך אוחזים בידיהם הגדות, ושאלת השאלות היא – מה יקרה ביניהם.

בקרב משפחות רבות שתשבנה השבוע לליל הסדר הציפיות והתקוות ממה שיתרחש במהלכו הן הרבה יותר בסיסיות ויומיומיות. הגביע עבור אליהו אמנם מוכן, ואם במקרה אליהו ייכנס בסערה רכוב על מרכבת האש אין ספק שהוא יתקבל בברכה… אך התקווה של משפחות רבות היא, יותר מכל דבר אחר, להעביר את ליל הסדר בשלום מבחינה משפחתית. הערב הזה מנקז לתוכו מתחים משפחתיים רבים, וכרוך בעבודת הכנה רבה ומפרכת כל כך, עד שלעתים המחשבה העיקרית שעומדת מאחוריו – "והגדת לבנך" – כמעט שמשתכחת מן הלב.

ההגדה המסורתית, שמקורה כבר בימי התנאים, היא אחד הטקסטים הנקראים ביותר בעולם היהודי. יש בה יופי ועומק, אבל בסופו של דבר היא בבחינת הצעה אחת, ולא יחידה, לקיום ולהנכחה של מצוות "והגדת לבנך". ההגדה מספרת את סיפור יציאת מצרים בדרך אחת, ויש עוד דרכים רבות לספר אותו. בקרב היושבים סביב שולחן הסדר יש רבים שעברו יציאות מצרים פרטיות , נחלצו מתלאות לאומיות, עברו מלחמות ואתגרים ויכלו להם. אחרים התמודדו בהתמודדות אישיות מורכבות שהיו, גם הן, קשות כקריעת ים סוף.

ליל הסדר המשפחתי יכול להיות הזדמנות להשיב, כדברי הנביא, "לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", לדבר לא רק על יציאת מצרים ההיא, ההיסטורית, שעיצבה את דמותו של עמנו, אלא לקיים מצוות "והגדת לבנך" גם ברמה המשפחתית. לשמוע ולספר סיפורים אישיים, לנסות להעביר לבנותינו ולבנינו מהי המסורת המשפחתית שלנו, מה חשוב לנו להעביר לדורות הבאים. אם יימצאו סביב כל שולחן סדר משפחתי האנשים שיהיו מוכנים לספר בקצרה את סיפוריהם, ואחרים שיהיו מוכנים להקשיב, לא בהכרח ניפטר ונפוגג את כל המתחים בין בני המשפחה, אבל אולי נצעד צעד ראשון להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, נפתח פתח להקשבה ולשיחה על הדברים שבאמת חשובים לנו.

חג שמח!