זמר לשבת: פרשת נח

ימים של שקט

מלים: ירדן בר- כוכבא

לחן: אבי גרייניק

מסכת ברכות במשנה ובתלמודים מוקדשת לברכות ולתפילות – מתי יש לומר ברכה זו או אחרת, ממה מורכבות התפילות השונות. רוב הברכות והתפילות עוסקות בשגרה – בברכות שאנו מברכים בשעת תפילת העמידה, קריאת שמע, ברכת המזון שנאמרת אחרי הסעודה, או בברכות הקידוש של חגים ושבתות.
הפרק האחרון במסכת, פרק "הרואה" הוא שונה במקצת, שכן הוא מוקדש לברכות לא שגרתיות – לדברים שלאדם מזדמן לפגוש רק לעתים רחוקות. כך למשל מובאת בפרק ברכות מיוחדות שיש לברך כאשר רואים מלך:

הרואה …מלכי אומות העולם – אומר ברוך שנתן מכבודו לבשר ודם.

(תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח עמוד א)

או כאשר רואים קהל עצום של אנשים

הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים

(תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח עמודא)

ברכה נוספת ויפה בעיני במיוחד היא

הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול ב

(משנה מסכת ברכות פרק ט)

אולי בימינו זו נראית ברכה מוזרה במקצת – מדוע יש לברך כאשר רואים את הים, אבל לא יקשה עלינו לשער בנפשנו כיצד בימים עברו חיה אשה בגליל או בהרי ירושלים ואפילו בשפלה, ונסיבות חייה הן כאלה שהיא איננה יוצאת מסביבתה הקרובה אלא לעתים רחוקות. שערו בנפשכם את גודלה של ההתרגשות למראהו המכשף של "הים הגדול" – הים התיכון. הברכה נועדה להנציח את הרגע ולחגוג אותו, כמו לומר, כמה טוב שזכיתי בימי חיי לראות את פלא הבריאה הזה.

פלא בריאה נוסף שפרק "הרואה" במסכת ברכות מתייחס אליו הינו הקשת בענן.

אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי:

הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו,

שנאמר (יחזקאל א') "כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו'

ואראה ואפֹל על פני",

לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא.

אבל ברוכי ודאי מברך.

מאי מברך?ברוך זוכר הברית.

(תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נט עמודא)

התלמוד מביא כאן את מנהגם של שני חכמים להשתחוות כאשר רואים קשת בענן, אך מציין הסתייגות ממנהג זה מכיוון שעולה חשש שמא המשתחווים ייראו כמי שעובדים עבודה זרה וסוגדים לקשת. על ההשתחוויה, אם כן, יש מחלוקת, אך הכל מסכימים כי יש לברך כאשר אנו רואים את הקשת בענן את הברכה "ברוך זוכר הברית".

מקורה של הברכה הזו הוא כמובן בפרשת השבוע שלנו, פרשת נח, שמתארת רגע שבו נראה כי אלהים כמעט מתחרט על הבריאה שברא ומביא מבול עצום על הארץ. הצעד הזה הוא קיצוני במיוחד וגורם לכליה כמעט מוחלטת של היצורים החיים בעולם. הסיפור הזה הוא מעורר אימה, אלא שמייד אנו מקבלים מסר מרגיע – המבול היה "נשק יום הדין". לאלהים יש אמנם אמצעים מגוונים להביע את כעסו על בני האדם ולהעניש אותם – בצורת, רעב, אויבים ועוד. אמצעים אלה עשויים אמנם לגרום לגרום לסבל רב, אך אמצעי כל כך דראסטי כמו המבול שאיים לכלות את הכל – איננו עוד אחד מהם. זו הייתה סנקציה חד פעמית ובעקבותיה נכרתת ברית שהקשת בענן היא המייצגת שלה:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ: וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן: וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר: וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ:

בראשית פרק ט

השקט שמשתרר אחרי המבול הוא שקט יקר. בניגוד לתחושה של השלווה ששררה לפני המבול, שהייתה בה אולי שאננות חסרת בסיס, את השקט הזה שאחרי הסערה אנו מעריכים הרבה יותר. הוא יקר לנו משום שאנו יודעים שעלול להיות גם אחרת – סוער וקשה ומר.
השיר "ימים של שקט" שאת מלותיו כתבה ירדן בר כוכבא מתאר את המתיקות של השקט הזה, אחרי הרעש הגדול והנורא. יחד עם זאת הוא משמר גם משהו מתחושת חוסר היציבות, החשש המתמיד שמא הרעש יחזור, שהשקט הוא רגעי, ולא ברור האם "הנה הם באים ימים של שקט" הוא תיאור של מצב או תפילה וייחול לימים שקטים יותר. האם בחלון המים כבר באמת קלו ואפשר לראות בו יונה, או שזה רק המראה שאנו מקווים לראות מן החלון.
הלחן הנפלא של אבי גרייניק מתאר בדיוק את התחושה הזאת של השקט שיש בו חוסר יציבות – הוא חוזר על עצמו, חוזר אל הימים של השקט, אך בכל פעם יש בו גם משהו לא לגמרי קצוב, בלתי צפוי. תפילה לימים של שקט, אבל ידיעה שבשקט ובקשת בענן שמסמלת אותו יש גם משהו מתעתע שבכל רגע עלול להשתנות.