זמר לשבת: פרשת מצורע

הלוואי

שני אהודים מבנימינה נפגשים בשבוע אחד מורכב של המציאות הישראלית. אהוד מנור ז"ל שהשבוע מלאו 9 שנים למותו (לפי התאריך העברי ג' בניסן, לפי התאריך הלועזי 11.4) ואהוד אולמרט, ראש ממשלת ישראל לשעבר, שהורשע השבוע בפלילים.

מה קרה לילד שדיבר אל כוכבים

שהמתיק סודות עם סביונים ושחפים?

מה קרה לפוליטיקאי הצעיר של שנות ה-70 וה-80 שנשבע להילחם בשחיתות, ואיך התרחק מחברו למושבה, הנושא את אותו השם, שנותר גם לאחר מותו סמל לתום ולישראליות שכולנו כמהים אליה ורוצים להתגאות בה. ואיך כל זה קשור לפרשת השבוע ?

פרשת השבוע שלנו, פרשת מצורע, נו, איך נאמר את זה בעדינות ובכל הכבוד הראוי? יש הסבורים כי יש יפות ממנה בתורה. הפרשה ממשיכה את קודמתה, פרשת תזריע. בשנים שאינן מעוברות שתי הפרשות נקראות יחד ויוצרות יחדיו רצף מלבב של תיאורים פלאסטיים של נגעי גוף, הפרשות וטומאות, ומגוון דרכים פולחניות להיפטרות מהשפעותיהן המזיקות.

הצרעת, כוכבת הפרשה שלנו, הנה תופעה שנזכרת במקרא פעמים אחדות, ובכולן ברור שאין מדובר במחלה רגילה, כי אם בתופעה שיש בה מימד נסי (שמות ד', במדבר י"ב) ומדרשים מתארים אותה כקשורה בחטא הקשה של לשון הרע:

אמר ריש לקיש:

מאי דכתיב: "זאת תהיה תורת המצורע"

זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע.

תלמוד בבלי, מסכת ערכין, דף ט"ו, ע"ב

בין שאר התופעות שמתוארות בפרשה מתוארת גם תופעה מוזרה: צרעת הבית. התיאורים נראים מוכרים עד מאד לכל מי שזכה להעביר את החורף הראשון בדירה שזה עתה הושלמה בנייתה, או בבית ישן שזקוק לשיפוץ:

וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת; וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן-הַקִּיר.

במדבר י"ד

היום אולי לא היינו קוראים לזה "צרעת הבית" אלא עובש ורטיבות שנובעים מליקויי בניה או מעייפות החומר. בראותנו "שְׁקַעֲרוּרֹת יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת" על קירות בתינו, אנחנו נאנחים, שולפים בצער את הארנק, ומזעיקים בעלי מלאכה –שרברב או רצף שיבדקו מה מקור הכתמים המכוערים וטייח או סייד שידאגו לכסות עליהם. לעתים חולף זמן מה עד שאנו מאתרים את מקור הבעיה – מרזב סדוק, רעפים שבורים, שיפוע לא נכון בגג, איטום רשלני.

בתורה, בעל המלאכה שנקרא לטפל בנגע הוא הכהן. הוא זה שנדרש לאבחן האם באמת מדובר בצרעת הבית והטיפול הראשוני שהוא נותן הוא דווקא הסְגר:

וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן-הַבַּיִת, אֶל-פֶּתַח הַבָּיִת; וְהִסְגִּיר אֶת-הַבַּיִת, שִׁבְעַת יָמִים.

שם

הפתרון נשמע מעניין, כנראה לא משהו שקבלן בניין רגיל היה ממליץ עליו, והוא מרמז על כך שהכתמים המטרידים אינם נובעים מגורם חיצוני כלשהו שבעלי מלאכה סטנדרטים יכולים לטפל בו, אלא ממי שיושב בתוך הבית פנימה. אם רק ייצא גורם הבעיה החוצה, כך אנו מקווים, הכתמים פשוט ייעלמו מאליהם ויושבי הבית יוכלו לחזור לתוכו.

לעתים הכהן נתקל במקרה מורכב יותר, שבו הנגע נמשך למרות ההסגר, ואז אין מנוס אלא לנקוט פעולה דראסטית:

וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי; וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת. וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע; וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ מִבַּיִת סָבִיב; וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא. וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים; וְעָפָר אַחֵר יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת.

שם

לעתים, אם כן, הבעיה כה עמוקה שאין ברירה אלא להרוס חלקים מן הבית ולבנותם מחדש. צריך לשים לב שבחלקיו הנגועים של הבית פושה טומאה. שוב, לא מדובר ברטיבות או עובש, כי אם בנגע בעל ממדים רוחניים. בימינו אולי היינו מדברים על קארמה גרועה או על אנרגיות שליליות, רוח לא טובה שורה על הבית, אולי צריך להזמין את המומחית לפנג שואי לזרימה נכונה יותר של האנרגיות.

המציאות הישראלית עברה שבוע סוער, וכנראה שלקינו ב"צרעת הבית הלאומי". הטייחים והשרברבים לא יכלו לכסות יותר על הכתמים המכוערים שניבטו אלינו מכל עבר, ונאלצנו להזעיק את הכהן הגדול – בית המשפט – שפסק שיש כאן טומאה. ומכאן אין מנוס, צריך להוציא את גורם הטומאה החוצה ולנסות להתחיל לבנות את הכל מחדש. הדבר המוזר הוא שבפרשה שלנו מתייחסים אל צרעת הבית כמעט כאל הכרח –

כִּי תָבֹאוּ אֶל-אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם.

לפי התיאור הזה, צרעת הבית, הריקבון הפנימי, הם פשוט דבר שקורה מידי פעם, גזירת גורל, זה כנראה חלק ממחזור החיים הפרטיים והציבוריים שלנו. אלהים לא בירך אותנו בעולם נקי מצרעת או משחיתות, אבל צייד אותנו בכלים שיעזרו לנו להיטהר. הוא לא מונע את הקלקול לכתחילה, ותחת זאת מטיל עלינו אחריות לעשות את כל מה שנחוץ כדי לתקן ולטהר.

מן השבוע הזה אפשר לצאת בתחושה קשה של צרעת, להצטער על אחד האהודים שכשל, או לחילופין להידבק באופטימיות המדבקת של האהוד השני, בתקווה שלעולם הזה יש תקנה, ולהיזכר בעוד ציטוט ידוע של האהוד השני, שאין לנו ארץ אחרת.