זמר לשבת: פרשת ויקהל

ארץ ישראל יפה

מלים: דודו ברק

לחן: שייקה פייקוב

והעמק הוא כפתור ופרח

וההר הוא פרח וכפתור,

והצפון שלגים וקרח

והדרום זהב טהור.

דודו ברק

פרשת ויקהל, הפרשה הלפני אחרונה בספר שמות, נפתחת באזכור נוסף של קדושת השבת, ובתיאור של ה-איסור בהא הידיעה של השבת:

לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת:

שמות ל"ה

גם בימינו, רבים הם המייחסים לאיסור זה חשיבות רבה יותר מאשר למצוות אחרות של יום השבת, וגם אם אינם מקפידים באיסורים הלכתיים אחרים, נוהגים שלא להדליק אש בשבת.

לאחר תיאור קצר זה של השבת, הפרשה ממשיכה, כקודמותיה, לתאר בפרוטרוט את בניין המשכן. לכאורה אין קשר בין שני הנושאים, אך חכמי המשנה והתלמוד קשרו בין המלאכות האסורות בשבת לבין המלאכות שנעשו לשם בניית המשכן ותפעולו על ידי הלויים.

בין השאר מתארת הפרשה את מנורת המקדש:

וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ: וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה: …

וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:

כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ:

שמות פרק לז

פרשתנו, אם כן, היא המקור לאחד הסמלים העתיקים ביותר של העם היהודי. ציורים, תבליטים ועבודות פסיפס של מנורת המקדש מוכרים לנו מתקופות קדומות מאד, ואחד הידועים שבהם הוא בתבליט שער טיטוס שמתאר את בזיזת אוצרות המקדש על ידי הרומאים שהחריבו אותו.

הפרשה מצווה לבנות את המנורה "מקשה", ופרשנים לאורך הדורות ניסו להבין למה בדיוק הכוונה. מן המדרשים עולה שלמנורה יש מעמד בכיר בין כל תשמישי הקדושה שבמשכן. כך אנו קוראים במדרש תנחומא כי משה נתקל בקושי מיוחד כאשר ניסה ליצור את המנורה:

שלשה דברים נתקשה משה: מעשה המנורה, והירח, והשרצים. מעשה המנורה כיצד?

בשעה שעלה משה, היה הקדוש ברוך הוא מראה לו בהר היאך יעשה את המשכן, כיון שהראה לו מעשה המנורה נתקשה בו משה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא, הרי אני עושה אותה לפניך,

מה עשה הקדוש ברוך הוא? הראה לו אש לבנה, אש אדומה, אש שחורה, אש ירוקה, ועשה מהן את המנורה, גביעיה כפתוריה ופרחיה וששת הקנים, ואומר לו זה מעשה המנורה (במדבר ח ד), שהקב"ה מראה לו באצבע, ואף על פי כן – נתקשה.

מה עשה הקדוש ברוך הוא? חקקה על ידו, אמר לו:

רד ועשה כשם שחקקתיה על ידך, שנאמר "וראה ועשה בתבניתם" (שמות כה מ) …

ואף על פי כן נתקשה, ואמר "מקשה תיעשה המנורה"

(שמות כה לא), מה קשה היא לעשותה,

אמר לו הקדוש ברוך הוא: השלך את הזהב לאש והיא תיעשה מאליה, שנאמר "מקשה תיעשה המנורה" – מעצמה תיעשה.

תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן יא

על פי המדרש, משה קיבל מן הקדוש ברוך הוא הדגמה ויזואלית של בניית המשכן, ודווקא בניית המנורה קשתה עליו במיוחד. לפי המדרש זהו פירוש אחד למלה "מקשה". בהמשך המדרש ניתן פירוש נוסף – המנורה נוצרה כמו מאליה, מתוך גוש אחד של זהב שהושלך לתוך האש, ולא כמו בעבודת צורפות רגילה, שבה מלחימים וצורפים יחדיו חלקים נפרדים של מתכת לכדי יצירה שלמה.

סמל המנורה שליוה את העם מקדמת דנא אומץ ברבות הימים כסמל מדינת ישראל. שני עלי הזית שמעטרים את המנורה בסמל משני צדיה שאבו את השראתם מאזכור נוסף של המנורה בספר זכריה בפסוקים שאנו נוהגים לקרוא בשבת חנוכה:

וַיָּשָׁב הַמַּלְאָךְ הַדֹּבֵר בִּי וַיְעִירֵנִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר יֵעוֹר מִשְּׁנָתוֹ: וַיֹּאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה ויאמר וָאֹמַר רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ: וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ:

זכריה ד'

מן התיאור המפורט של מנורת המקדש שאב את השראתו גם השיר "ארץ ישראל יפה" שאת מלותיו חיבר דודו ברק. בשיר משתמש ברק בדימויים מקראיים רבים כדי לתאר את יופיה של הארץ. השיר הוא מעין גלגול ציוני שבו בניין הארץ עבודת האדמה ויפי הארץ החליפו את בניין המשכן ועבודת הקרבנות. במשכן הייתה לנו מנורת זהב, ואילו היום יש לנו חבל ארץ דרומי ששדותיו זהובים. הביטוי אמנם שחוק עד זרא, אבל תודה לשיר היפה שעוזר לנו להיזכר, "יש לנו ארץ נהדרת"…