בוא שיר עברי
מילים ולחן: קובי לוריא
בוא שיר עברי, מן הגיא, מן העמק
והבא איתך את טעם הניגון הישן.
בדרום פורח רגב בצפון נמס השלג
חזור שיר עברי, אל תהיה ביישן.
בדרום פורח רגב בצפון נמס השלג
חזור שיר עברי, אל תהיה ביישן.
הבוקר כבר עלה והציף את העמק
מלאו האסמים ועמוס הדגן
כבדים לעייפה האשכולות שבכרם
והבשילו הפירות שבגן
פרושה כמרבד כחולה הכינרת
ומעל נישאים ההרים
ורועה קטנה מול הגיא מזמרת
זמר קט לעדרים.
בוא שיר עברי…
מה יפה השנה איכרים יוצאים לדרך,
וקוצרים ברינה את תבואת הקציר
ונובטים הנבטים ופורח כל פרח
ורבתה ערמת החציר.
בשביל בין השדות נוסע הטרקטור
והרוח לבוקר עונה
ושיר עברי בוקע מטרנזיסטור
אך הזמר קצת שונה.
בוא שיר עברי…
ארצי התפתחה מגליל ועד נגב
ישובים אל ההר וערים במדבר
כבישים למכביר ולכל אחד יש רכב
וברכב יש רדיו ששר.
שר בכל השפות ומכה בכל קצב
מה שיש, פחות או יותר
אבל שיר עברי, הוא עוד כאן,
הוא עודנו, הוא איננו מוותר.
שירת הים היא שירה של שבח והודיה על הגאולה שעם ישראל זכה לה, כפסע היה בין בני ישראל לבין שיעבוד עולם או מוות, וההקלה פורצת מן הגרונות בשירה גדולה. דבורה הנביאה בשירתה מדברת בשבחם של גיבורי וגיבורות הקרב נגד צבאות יבין מלך חצור הכנעני. בשתי השירות לא נעדר גם מוטיב השמחה לאידם של האויבים. בעניין זה יורדת שירת דבורה לפרטי פרטים, ומתארת את כאבה של אמו של סיסרא שר הצבא של יבין שנתפס בערמה על ידי יעל אשת חבר הקיני.
מאז ועד היום לא נדם קולה של השירה – היא שבה ומתעוררת, בוקעת מהגרון ומן הלב בזמנים שאנו חשים שהיא נחוצה לנו ויכולה לבטא את רגשותינו ואת משאלות לבנו, בזמנים של שמחה כמו גם בזמנים של עצב. רק לאחרונה, עם מותו של הזמר האהוב אריק איינשטיין, אפשר היה לחוש את עוצמתם של שירי הזֶמֶר העבריים ואת הרצון של רבים להתקבץ סביבו. לשירה המשותפת יש עוצמה שקשה לתאר.
השירה בציבור היא תופעה ישראלית ייחודית שצמחה בראשית ימי ההתיישבות בארץ ישראל בקרב קהל שאפשר לאפיינו כחילוני. היא עברה גלגולים רבים והיא קיימת עד עצם היום בקרב קהלים נרחבים בארץ ואף בקרב ישראלים שחיים מעבר לים, ומשתמשים בה כמאפיין של שימור זהותם הישראלית.
בספרה "בוא שיר עברי" משרטטת טלילה אלירם קווים לדמותה של השירה בציבור. אלירם מראה כי קשה מאד לאפיין את ז'אנר השירים המושר באירועי שירה בציבור מבחינה מוסיקאלית, אך רבים מהם עוסקים בנופי הארץ וביופיים, בעונות השנה, בטבע ובחקלאות – הקמה ועבודת האדמה ב"שדמתי" של יצחק שנהר, פריחת השקד ב"ארץ אהבתי" של לאה גולדברג (בלי קשר לשאלה מהי אותה ארץ אהבה שעליה כתבה גולדברג את השיר), או יופיו של הר הכרמל ב"הר הירוק" של יורם טהר לב. באופן כללי אפשר לומר ששירי העם העבריים מתארים חוויה קולקטיבית המנוסחת בגוף ראשון רבים. השירים עשויים להיות מורכבים מבחינה מוסיקאלית, אך עדיין כאלה שמאפשרים ביצוע משותף ועממי של קהל גדול.
ככל שאנו הולכים ומדקדקים בתיאורה של השירה בציבור, ניכר הדמיון שלה לתפילה, ולמעשה הראשונים לשיר בציבור בארץ בימי ראשית ההתיישבות אולי לא התכוונו להתפלל ולא השתמשו במילות התפילה המסורתיות, אך בהחלט שילבו בשיריהם מוטיבים מניגונים חסידיים ומלחני בית הכנסת שהכירו מן הבית. החוקר חנוך רון מתאר את שירתם של החלוצים במונחים דתיים ממש. הניגונים שהחלוצים שרו איפשרו להם, לדבריו, להתרפק על זכרונותיהם מבית אבא מחד, ולהקנות לשיר הישראלי החדש נופך דתי ואולי אפילו מיסטי. רון מתאר את התפתחות הזמר העברי בארץ כניסיון של התנועה הציונית להציב תחליף לפולחן הדתי שממנו היא ניסתה להתנער. נתיבה בן יהודה תיארה את ההשפעה של השירה המשותפת על המשתתפים בה:
לזֶמֶר, לשיר המולחן, זה ששרים אותו ביחד, יש אצלנו כוח כל-כך מיוחד במינו … וכמה שהכוח הזה גדול – לפני המדינה הוא היה עוד יותר גדול ועצום. לזֶמֶר היה ממש כישוף, וכל העסק הזה של "שירה בצוותא" – זה היה תרבות שלמה ומגוונת, מעוררת, משכרת ומלכדת ומעודדת. כן – ומחזקת.
גם את האמונה.
החלוצים מקימי הארץ והלוחמים על עצמאותה חוו קשיים פיסיים ונפשיים גדולים, ויכלו למצוא חיזוק ונחמה בשירתם המשותפת. לדעתה של טלילה אלירם עצם השימוש בביטוי "שירה בציבור" נגזר מן הביטוי "תפילה בציבור". אפשר להתפלל לבד בבית, אפשר לשיר במקלחת או בזמן נסיעה ברכב, אבל אין הדבר דומה לעצמתה של תפילה או של שירה בציבור.
נעמי שמר היטיבה לכמוס במלים בודדות את האספקטים הרליגיוזיים של תופעת השירה בציבור:
אנשים אוהבים את השירה בציבור. הם אוהבים לשיר בכלל, אנשים אוהבים לרקוד ביחד ולשיר ביחד. אנו ציבור קטן ומשפחתי, שבא בעצם מבית הכנסת, כאילו זרק את בית הכנסת אבל סוחב אותו על גבו. אנחנו בעצם קהילה, עדה, אנו בעצם מחפשים את היַחדָוִיוּת, מחפשים אולי כדי להתחזק, אולי כדי להתבטא, להתגונן מפני כל המוראות שעוברים עלינו. זו דרך הביטוי הטבעית שלנו, זה העור שלנו, את לא יכולה להפריד את זה מהגוף.
בדומה לבתי הכנסת, כך גם השירה בציבור, היא מרובת נוסחים ומאפיינים: התכנסויות שונות של שירה בציבור הן בעלות מאפיינים סוציולוגיים ברורים, מבחינת גיל המשתתפים, הרפרטואר ומידת הנכונות לחדש אותו, ואפילו המוצא של המשתתפים. אל השירה בציבור נוטים הישראלים לפנות גם ברגעי משבר לאומיים. אחת התופעות המעניינות שהתרחשו לאחר הפיגוע הנורא במגדלי התאומים בניו יורק הייתה התמלאות בתי התפילה של בני כל הדתות, שחשו צורך להיות יחד. גם הישראלים השוהים באמריקה פנו ל"בתי התפילה" שלהם, וגדשו את התכנסויות השירה בציבור לתפילה משותפת של שירי זֶמֶר עבריים.
אז שבת שירה ההזדמנות לחגוג את השירה – שירי התפילה העתיקים שבאים מן המקרא ומתוך הסידור המסורתי, וגם שירים אחרים חדשים יותר, כאלה שיש להם כוח ויש להם משמעות, וכמו כל מסורת הם עוזרים לנו להזכיר לעצמנו מי אנחנו ולאן אנחנו צועדים.