זמר לשבת: פרשת בהעלותך

מלים: יוני רכטר ועלי מוהר

לחן: עלי מוהר

כמו עמוד ענן, כך תלך לפני העדר

תבין הכל, תדע, לא תאמר מילה אחת

כמו עמוד עשן תעלם בתוך החדר

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

כמו שביל החלב שחוצה את השמיים

אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים

שזוהרים כדי לסנוור את העיניים

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

הו, לך ישר

לך לבד,

אל תפחד.

אוהו אוהו או.

אל תכעס,

לך תמים,

לך אחד.

כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב

הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק

והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

כמו בריזיט ברדו שתפסה כבר את העסק

השאירה מאחור את הטוב ואת הרע

ועל העניינים היא צופה מן המרפסת

משהו בך יאמר לך

הפסק.

בלי להתכוון תן לעצמך ללכת

כל החישובים ייגמרו מאליהם

כמו העץ שקם לתחייה מן השלכת

משהו בך יאמר לך

המשך

לך ישר…

פרשת בְּהַעֲלֹתְךָ, הפרשה השלישית בספר במדבר מתארת בפירוט רב את עמוד האש ועמוד הענן שמנחים את בני ישראל במסעותיהם במדבר. הענן מכסה את משכן ה' בשעות היום, ואילו בשעות החשיכה – מסמנת אותו האש.

וּבְיוֹם הָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן כִּסָּה הֶעָנָן אֶת הַמִּשְׁכָּן לְאֹהֶל הָעֵדֻת וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל הַמִּשְׁכָּן כְּמַרְאֵה אֵשׁ עַד בֹּקֶר: כֵּן יִהְיֶה תָמִיד הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ וּמַרְאֵה אֵשׁ לָיְלָה:

במדבר ט'

תיאור פעולת עמוד הענן הוא מפורט ביותר. מתוך פרטי הדברים עולה כי בני ישראל אינם צריכים להחליט מהי הדרך שבה עליהם ללכת, וגם אינם יכולים להחליט על משך ההליכה ואורך השהייה בכל אחת מתחנות מסעיהם במדבר:

וּלְפִי הֵעָלֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: עַל פִּי ה' יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל פִּי ה' יַחֲנוּ כָּל יְמֵי אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ: וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן יָמִים רַבִּים וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' וְלֹא יִסָּעוּ: וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן יָמִים מִסְפָּר עַל הַמִּשְׁכָּן עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ: וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר וְנָסָעוּ אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ: אוֹ יֹמַיִם אוֹ חֹדֶשׁ אוֹ יָמִים בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו יַחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִסָּעוּ וּבְהֵעָלֹתוֹ יִסָּעוּ:

שם

זו נראית תמונה הפוכה בתכלית מן התיאור של עלי מוהר ויוני רכטר ב"שיר נבואי קוסמי עליז". בשיר, עמוד הענן הוא אנושי ונועז, עצמאי לגמרי בהחלטותיו, ברצותו צועד וברצותו עוצר, לוקח על עצמו את מלוא האחריות:

כמו שביל החלב שחוצה את השמיים

אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים

שזוהרים כדי לסנוור את העיניים

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

בתורה, כל צעד וצעד, כל החלטה על עצירה, על חניה קצרה או ממושכת, על יציאה מחודשת למסע, מונחית (או אולי מונחתת) מלמעלה ואינה מותירה שום מרחב לשיקול דעת של בני ישראל, ואף לא למנהיגים הצועדים לפני המחנה. עמוד הענן של רכטר ומוהר, לעומת זאת, הוא יוזמתי ועצמאי לחלוטין. הקול היחיד שהוא נשמע לו הוא הקול הפנימי – "משהו בך יאמר לך המשך בדרכך".

ההתרשמות מרמת הפירוט הגבוהה בתיאור שבפרשה היא כי בני ישראל זוכים לליווי צמוד, מעין כיפה מגינה מלמעלה, במהלך נדודיהם.

לכאורה היתה התורה יכולה להסתפק בפסוק התמציתי שמסכם את התיאור:

עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ עַל פִּי ה' בְּיַד מֹשֶׁה:

שם

הפירוט הרב של הקשר בין תנועת הענן למסעי בני ישראל נראה יוצא דופן ומעורר שאלות. הפרשן דון יצחק אברבנאל מסביר שהפירוט הרב בא לספר בשבחם של בני ישראל ובבטחונם המלא בקדוש ברוך הוא המוביל אותם בארץ לא זרועה:

לא היו ישראל קצים בישיבתם שמה ולא פוצרים במשה מנהיגם להוליכם משם אבל היו שומרים משמרת ה' ולא יסעו ולא יקוצו בעכובם ואיחורם. וכשהיה הענן ימים מספר אף על פי שהיה להם מי מנוחות ונחלי עדן וענה בדרך כחם, לא היו מבקשים ממשה לשבת שם יותר זמן אבל על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כי כפי מה שיורה הענן היו הם נוסעים וחונים.

אברבנאל במדבר פרק ט

לפי התיאור הזה, בני ישראל קיבלו על עצמם באהבה ובהכנעה את מנהיגותו של אלהים עליהם. אברבנאל מוסיף ומתאר שבני ישראל לא שאלו שאלות מיותרות גם כאשר ההליכה אחרי עמוד הענן במועדים שנקצבו להם הייתה כרוכה בחוסר נוחות ובטרחה רבה:

לא היו חוששים לטרחם ועמלם כי פעמים קרה שהיה הענן שוכן בערב ומתמיד שם עד הבקר ומיד בהשכמה היה נעלה הענן ועל כל זה היו נוסעים והוא טורח גדול כי היו העם סבורים שיעמדו שם ופרקו העגלות ויניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך. ולא היו אומרים הן עתה באנו מן הדרך ולמה נשוב.

שם

התיאור של אברבנאל, שבו בני ישראל ששים למלא את רצון קונם ולהטריח את עצמם, אפילו כאשר הם נדרשים למלא אחר הוראות אקראיות או חסרות פשר, מעניין לאור התרחשויות אחרות בפרשה. שהרי גם פרשת בהעלתך, כמו פרשות רבות אחרות, מלאה בקול טרוניות על קשיי המדבר וכמיהה לימים אחרים וטובים יותר במצרים:

וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה' וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ:

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה': וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר: זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ: וְהַמָּן כִּזְרַע גַּד הוּא וְעֵינוֹ כְּעֵין הַבְּדֹלַח: שָׁטוּ הָעָם וְלָקְטוּ וְטָחֲנוּ בָרֵחַיִם אוֹ דָכוּ בַּמְּדֹכָה וּבִשְּׁלוּ בַּפָּרוּר וְעָשׂוּ אֹתוֹ עֻגוֹת וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן: וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל הַמַּחֲנֶה לָיְלָה יֵרֵד הַמָּן עָלָיו:

במדבר י"א

אז מהי הגירסה הנכונה על טבעם של בני ישראל? עם שצועד בשקט בצייתנות ובלי קיטורים אחד עמוד הענן, או שמא עם של מרדנים כפויי טובה שתמיד יש לו עצה טובה להשיא למשה ולאלהים?

ואולם, יתכן שההליכה בעקבות עמוד האש ועמוד הענן, היא למעשה מעשה אקטיבי שמעודד את העם לעשיה ולחשיבה, ולא הליכה עיוורת וצייתנית:

בפרשת "בוא" שבספר שמות אנו קוראים את הציווי לבחור את אחד מראשי החודשים ולהפוך אותו לראש וראשון בין חודשי השנה:

הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:

שמות פרק יב

מבחינת תנועתם של גרמי השמים, אין ראש חודש אחד שונה ממשנהו. ואולם התורה מצווה עלינו כאן לסמן מולד ירח אחד כשונה מכל האחרים. הפסוקים הללו שנחשבים למצווה הראשונה בתורה זכו לפרשנויות רבות, ואחת מהן, זו של רבנו חננאל מתארת את הדברים בצורה מעניינת במיוחד:

קביעות החדשים אינה אלא על פי החשבון, ולא על פי ראיית הלבנה. והראיה שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היה הענן מכסה אותם יומם ועמדו האש לילה, ולא ראו בכולם שמש ביום ולא ירח בלילה … וכן תמצא מדברי דוד ליהונתן שאמר הִנֵּה חֹדֶשׁ מָחָר (שמואל א' כ', 5) ומהיכן היה דוד יודע שמחר חדש, לולא שעל פי החשבון היו קובעים, ואולי לא תראה הלבנה ולא יקבעו מחר חדש ?

על פי הגישה הזו, מרגע שסומן ראש החודש הראשון, קביעת הלוח הופקעה מידי גרמי השמים ועברה לידיהם של בני האדם. השבתות, ראשי החודשים, ובעקבותיהם החגים וחילופי השנים, נקבעים "על פי החשבון" – כלומר, מתוך חישובים שבני האדם עורכים, ולא מתוך התבוננות בטבע. רבנו חננאל לומד על זאת מתוך תיאור עמוד האש ועמוד הענן שלדבריו טישטשו את מראה הירח וחייבו את בני האדם לקבוע את לוח השנה בעצמם, בלי להסתייע בטבע. לפיכך, דווקא מה שנראה כהליכה עיוורת מתוך ביטחון מלא בקדוש ברוך הוא, בלי לשאול שאלות מיותרות, הוא צעד גדול של פיתוח אחריות ועצמאות. במובן הזה, יתכן שרבנו חננאל לא רחוק כל כך בפרשנותו מ"שיר נבואי קוסמי עליז" –

כמו אווז הבר שחולף בשמי הערב

הוא טס בראש החץ, לא נרתע מן המרחק

והאינסטינקט מראה ובורא לו את הדרך

משהו בך יאמר לך המשך

בדרכך.

לעמוד הענן בפרשת בהעלותך יש אולי מראית עין של מנחה כל יכול, שפוטר את הצופים בו יכול, שפוטר את הצופים בו מחשיבה או חוש ביקורת, אך למעשה ייתכן שדווקא הוא זה שנועד לפתח בהם את חוש הביקורת ואת הצורך המתמיד להסתמך על שיקול הדעת שלהם.