וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ. וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת(בראשית ל"ב ד'-ח').
פרשת 'וישלח' פותחת, כשמה, ביעקב השולח שליחים לגשש מה מצבו ומה דעתו של עשו אחיו בנוגע לחזרתו של יעקב הביתה. השליחים אמורים לבדוק איך יגיב עשו לחזרה, אולי גם להעלמו ולשהייתו עם לבן דודם, ובעיקר לרצונו של יעקב לפגוש את אחיו לאחר שלא נפגשו שנים כה רבות. ברקע נמצאת העזיבה/בריחה הלא מדוברת של יעקב, והרמאות הגדולה שהובילה אליה.
אריך פרום בספרו אמנות האהבה כותב על אהבת אחים כך:
"סוג האהבה היסודי ביותר, שעליו מבוססים כל טיפוסי האהבה, הוא אהבת האחים. בזאת מתכוון אני להרגשת האחריות, הדאגה, יחס הכבוד, דעת טיבו של כל אדם אחר, הרצון לקדם את חייו. זהו סוג האהבה שמתכוון אליו הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך". אהבת אחים היא אהבה לכל בני האדם. אפייני לה עצם העדר הבלעדיות שבה. אם פתחתי בי את כושר האהבה, לא אוכל שלא לאהוב את אחי. באהבת אחים יש משום חווית הברית בין כל בני האדם, הסולידאריות האנושית, האחדות האנושית."
המקרא לא מתאר לנו את רגשותיו של עשו, אלא את הפעולה שהוא נוקט: הליכה לקראת אחיו יעקב עם כל מחנהו. המקרא, כדרכו, מקמץ בתיאור רגשות. האם עשו מתרגש ורק מחכה לרגע השיבה הזה כל חייו? וברגע שהוא מקבל סימן ואות מאחיו – האם הוא רץ לקדם את פניו בברכה? אולי עשו בא לקראת אחיו עם ארבע-מאות איש רק כדי להראות לו שגם הוא בעל רכוש רב?
המקרא מתאר את מעשה יעקב, היינו חצית המחנה והתארגנות לקראת מלחמה, פעולה הנובעת מתוך הפחד של יעקב מנקמת אחיו. על-פי תיאור מעשי עשו במקרא אפשר להבין את תחושת האיום "וגם הולך לקראתך". או שאולי לא. אולי בדומה למה שכתב אריך פרום יעקב נכשל בפענוח. אני קוראת את ההליכה לקראת עשו ממקום של חווית הברית בין אחים, מהמקום של הרגשת האחריות והדאגה הבלתי אמצעיים שאריך פרום מדבר עליה. המילה "וגם" מראה איזו ספונטאניות נלהבת של עשו, כזו שרואים בזמן שאנשים ממתינים לקרוביהם בשדה התעופה.
יעקב נכשל כאן כשל חמור באהבה. ולכן כאח שאינו יודע ואינו מסוגל באמת לאהוב ולסלוח, הוא מעביר את התכונה הזו לבניו בגנים. לימים גם בניו שלו נוטשים את אחיהם יוסף. בסופו של דבר, כשיוסף ייפגש עם אחיו הוא יסלח להם, אבל יוסף אינו מעיד על הכלל. לאחר מות יעקב, האחים שוב נתקפים בפחד וַיִּרְאוּ אֲחֵי יוֹסֵף כִּי מֵת אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ לוּ יִשְׂטְמֵנוּ יוֹסֵף וְהָשֵׁב יָשִׁיב לָנוּ אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר גָּמַלְנוּ אֹתוֹ (שם, נ' ט"ו). לימים, יוסף, כמו עשו, עובר את מבחן אהבת האחים היסודית. האם יתכן שטעויות שאחים עושים הן ברות סליחה? האם באהבה היסודית הזו בין אחים, עליה מדבר פרום, טמון רגש החמלה האנושית?
מהעובדה שעשו סולח והולך לקראת אחיו שבגד בו, ולימים יוסף סולח לאחיו שבגדו בו, אני לומדת שאחים מסוגלים לסלוח אחד לשני בגלל האהבה היסודית ביותר, המולדת. מהעובדה שיעקב לא מאמין לאחיו וחושש ממנו כמו היה אויבו הגדול ביותר, כמו גם מחששם של אחי יוסף אני מבינה שאהבה בין אחים יכולה גם להביא לשנאה הגדולה ביותר. הגבול הוא דק מאד ואפשר להרגיש במתח הזה גם בקרב פרשני התורה.
חזקוני, לדוגמא, כותב על 'וגם הולך לקראתך': "להקביל פניך מרוב שמחה. וארבע מאות איש עמו, לחלוק לך כבוד."
לעומתו ספורנו מפרש 'וגם הולך לקראתך':" לא בלבד ראינו שלא היתה בעיניו כל בשורה מוצאת כאשר הגדנו את עשרך, אבל גם הולך לקראתך עם ד' מאות איש ואין זה אלא להלחם, כענין "ויצא אדום לקראתו בעם כבד" (במדבר כ', כ).
היחסים הטוטאליים בין אחים חושפים שני צדדים: גם הפוגע וגם הנפגע יוצאים פגועים כיוון שהברית מופרת. ברגע שיש פגיעה בקשרי האחוה, יש פגיעה בברית האנושית הבסיסית ביותר, כפי שראינו פשוטו כמשמעו בפרשת קין והבל שהיו יחידים בעולם. המדרש על הפסוק המקסים וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ (שם ל"ג ד') מראה לנו את שני הצדדים עליהם אני מדברת באומרי שהפגיעה, ולא משנה מי צודק, פוערת פצע אמביוולנטי ואולי טראומטי. פירוש בעלי התוספות- "שרצה עשו לנשכו ונעשו שיניו רכות כשעוה וצואר יעקב נעשה קשה כשיש. ויבכו זה בוכה על שיניו וזה על צוארו".
אני לא מכירה סיפורים שמחים של נתק בין אחים. נתק בין אחים, שלא כמו נתק בין בני אדם אחרים, לא מאפשר לנו להישאר אדישים. גם הצד המנתק את הקשר וסיבותיו עמו מרגיש צער בנתק הזה. ייתכן ואנו למדים שיחסים בין אחים במשפחה קובעים וגורליים לנפש האדם לא פחות, ואולי אף יותר, ממעשי ההורים כלפי ילדיהם.
מסיפוריהם של האחים יעקב ועשו, ומסיפור בניו של יעקב הסוגר את ספר בראשית אנו לומדים דבר חדש על המערכת המשפחתית. יחסי אחים ומעשיהם הם דבר מורכב, אבל הם לא מוכרחים להסתיים ברצח כפי שקרה בתחילת הספר בסיפור קין והבל. מעשי האחים הם סימן להמשך הדרך ולהמשך ההיסטוריה הפרטית שלנו.