אז מה בכל זאת אפשר לעשות עם המשכן הזה? יש בו דימויים נפלאים, במיוחד בסוף פרשת פקודי, רגע לפני שאנו מסיימים את חומש שמות :
וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. לה: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. לו: וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם. לז: וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ. לח: כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם.
המשכן בנוי, הענן נמצא ובריאה חדשה נוצרה. מדרש תנחומא מדגיש את הקשר ההדוק בין חניכת המשכן לבין בריאת העולם:
אלה פקודי המשכן. זה שאמר הכתוב, ה' אהבתי מעון ביתך (תהל' כו ח), זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך. אמר רבי שמעון בן יוחאי, זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך (שמו' טו יז). אמר רבי יעקב ברבי אסי, למה הוא אומר, ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהלים כו ח), בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד. בראשון כתיב, בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, וכתיב, נוטה שמים כיריעה (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב, ועשית יריעות עזים (שמ' כו ז). בשני, יהי רקיע, ואומר בהן הבדלה, שנאמר, ויהי מבדיל בין מים למים. ובמשכן כתיב, והבדילה הפרוכת לכם (שם שם לג). בשלישי כתיב מים, שנאמר, יקוו המים…
בששי נברא אדם, שנאמר, ויברא אלהים את האדם בצלמו (ברא' א כז), בכבוד יוצרו. ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'. בשביעי, ויכולו השמים והארץ. ובמשכן כתיב, ותכל כל עבודת. (תנחומא פקודי פרק ב)
ולא רק שלמשכן יש קשר מובהק עם יצירתו של אלוהים, המשכן הינו יצור מיסטי מופלא, מבנה שמקשר בין עליונים לתחתונים.
הזוהר, בקריאתו את פרשת ויקרא, אפילו מדגיש שביום שנחנך המשכן אלוהים יצר בית מקדש בעולמות העליונים. כאשר מקריבים קורבנות במשכן שלנו או בבית המקדש הניחוח עולה מעלה ומשפיע על בית המקדש שנמצא אי שם קרוב לאלוהים.
גם מדרש שמות רבה מלא במדרשים מופלאים המחברים חיבורים מיסטיים מופלאים ומעניקים למשכן חשיבות ומשמעות אדירה, מרכז העולם והבריאה.
מה אנחנו יכולים ללמוד מהרעיון שיש מקום אחד המחבר בין העולמות, בין האלוהי לבין הגשמי?
למרות שאין ברצוני לחזור לעבודת המשכן ולהקרבת הקורבנות, לטעמי יש ערך רב ברעיון שיש שותפות בין עולמנו אנו לבין אלוהים. אני מוצאת ביטוי לכך ברעיון שנהיה כבר שחוק אך משמעותי של תיקון העולם.
את המונח "תיקון עולם" ניתן להבין בכמה רמות. תחילה, שיש בעיות בעולם שעלינו לתקן. מעשים אלו ידועים לנו: מצוות שבין אדם לחברו, שמירת הסביבה והטבע, מאבק על נושאים חברתיים, פוליטיים וכלכליים. אנו שואפים, בתקווה, לקיים כמה שיותר מצוות של תיקון עולם בכל יום.
אבל ברובד עמוק יותר ניתן להבין את תיקון העולם כפי שחז"ל הבינו את הקשר בין אלוהים למשכן ולבני ישראל. זוהי שותפות מלאה ביננו לבין בורא עולם. הוא ברא עולם בלתי מושלם בכוונת מכוון ועלינו מוטלת האחריות להמשיך ולתקן. בכל פעם שאנו עושים מעשה של תיקון עולם – החל ממחזור האשפה וכלה בביקור חולים, נוצר שינוי בעולם שהוא גדול יותר מהמעשה עצמו. עבור ההומניסטים והאתאיסטים שביננו גישה זו, למרות שהיא נותנת גם תוקף יפה לאלוהים, יכולה עוד יותר להעצים את הכוח של המעשה האנושי. עבור המאמינים שביננו גישה זו יכולה לתת משמעות נוספת ורוחנית, קשר אינטימי ועמוק יותר לאלוהים.
לא סתם המונח "תיקון עולם" נהיה לססמא, לעיתים שחוקה, עבור הזרמים הליברליים. יותר קל לעסוק בתיקון עולם מאשר בבניית המשכן. אך בהבנת הקשר העמוק של השותפות של בני ישראל עם הקדוש ברוך הוא, כפי שהיא מתבטאת בבנית המשכן וכפי שהיא מתבטאת בעיני גם בתיקון עולם, אנו יכולים שוב להתחבר לפלאי, לנסתר, לגדול מאיתנו ולהודות שאיננו רק כלי משחק אלא שותפים מלאים בפאר היצירה של אלוהים- העולם והאדם.
שבת שלום