אמר העורך: בפרשה הקודמת גזל יעקב את ברכת עשו אחיו. בפרשתנו חושש יעקב מנקמת עשו ויוצא לחרן. גם בתנועה הרפורמית שלנו היה השבוע היוצא שבוע של ברכה כאשר התברכנו בשבעה רבות ורבנים שהוסמכו בבית המדרש לרבנים, היברו יוניון קולג' בירושלים. המוסמכות והמוסמכים קבלו ברכתה אישית מהקרובים להם בתפילת המנחה שקדמה לטקס ההסמכה. אנו מביאים כאן את ברכתה של סבינה, רעייתו של גדי רביב. ברכה בזכות ולא בגנבה, לגדי, שאיננו בורח, הממשיך בתפקידו כרב קהילת ידיד נפש בכרמיאל.
אנחנו כאן…הגיע הזמן. מצד אחד אני נושמת בהקלה כשאני אומרת את זה, מצד שני הסתיימה עוד תקופה בחיים שלי ושלך…תקופה ארוכה מלאת עליות וירידות…רגעים משמחים ורגעים עצובים… אני עומדת כאן…לפני החברים שלנו, משפחה ילדים.
אשת רב…"רביצן” כמו שקורא לי אחד מהחברים…זה כבוד גדול ואחריות רבה לצעוד יחד איתך…גאווה ממלאה אותי. כשנפגשנו היית קיבוצניק פשוט ואני עולה חדשה. לא ידענו לאן הדרכים יובילו אותנו. יחד הקמנו משפחה והולדנו שלושה ילדים.
כשלפני שמונה שנים יוקי (פרופ' יהוידע עמיר אז ראש התוכנית לרבנות) בא אלינו הביתה ושאל איך אני מרגישה בקשר ללמודים האלו, אמרתי: "לא אכפת לי, שילמד. הכי חשוב שהחיים שלי לא ישתנו." אז חשבתי שהדרך בה בחרת ללכת היא רק שלך. טעיתי ובגדול. הדרך הזו שינתה אותי. אני רואה את דברים אחרת. אני מרגישה עולם אחר.
גיור- זה מה שמחלק את החיים שלי לשניים. לפני ואחרי. קוראים לי סבינה שרה.
סבינה זה השם שמסמל את הילדות, את החיים שלי בגולה, השנים בהן חשבתי שאני יהודייה, בלי לדעת שאני לא. שרה זה השם היהודי שלי, השם בו בחרתי כאישה בוגרת.
הילדים שלנו: דניאל, בנימין וארי הקטן. היה לנו חשוב לקרוא להם בשמות עבריים.
דניאל היפה והבוגרת, בנימין העדין והרגיש וארי התוסס ומלא באמוציות.
הדרך שלך עושה אותם לבני אדם מיוחדים, שמשלבים את דרך הקיבוצית עם הדרך החדשה שבחרנו בה.
נתת לי במתנה סידור תפילה קטן, שנמצא ליד מיטתי. הודות למתנה הצנועה הזו מלוות אותי תפילות וברכות.
כשאני מתעוררת בבוקר "מודה אני" שקמתי בריאה ושלמה. את זה לימדו אותי החיים והעבודה שלי: לקום בבוקר ולחייך לעולם.
כשאני הולכת לישון אני אומרת "שמע ישראל". היום כבר בעל פה. "שלא יענש שום אדם בסיבתי", מלים אלה מבטאות אהבת אדם. כך למדתי ממך- לאהוב אנשים אהבה גדולה.
ברכת נרות שבת: אתה לא נמצא בבית כשאני מדליקה את הנרות, אבל כשאני מברכת ונזכרת בארוחות שלנו עם אבא שלי, רואה כל זאת בלהבה של נרות השבת. דברים שמחממים את הלב ולא יחזרו לעולם. אני יודעת שכאשר נרות השבת דולקים הכול יהיה טוב.
ברכה לחולה: כשלפני חודשיים בנימין עבר ניתוח אפנדיציט, חזרתי הביתה והתחלתי לחפש את הברכה לחולה. אמרתי את הברכה והרגשתי שפעם אחרי פעם לבי מתמלא ברוגע. "תשלח רפואה שלמה מן השמיים לילד הקטן שלי".
ברכות לחגים, שירי שבת, קדיש, כל זה נעשה חלק בלתי נפרד מהחיים שלי, שלך, שלנו.
יום אחרי יום אני הולכת בדרך שלך ומודה על מה שאני מגלה יחד איתך.
אני רוצה לברך אותך, להגיד שאני אוהבת אותך מאוד וגאה בך.
ואני רוצה לסיים בברכת "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה..אמן".