אֲנַחְנוּ מִתְעוֹרְרִים מֵרָעָב לְלֶחֶם,
רוֹצִים קָפֶה.
[…]
וְעִם זֹאת אֵין אָנוּ נֶעְדְּרֵי תְּחוּשָׁה
שֶׁאֱלֹהִים אוֹהֵב אוֹתָנוּ
וּמַלְאָכִים לֹא פַּעַם אוֹסְפִים כַּנְפֵיהֶם
לָנוּחַ מְעַט בְּחֶבְרָתֵנוּ.
התחושה הזו של המלאכים המלווים אותנו, של האל הנמצא שם גם כאשר איננו מודעים לקיומו, תחושת החסד וההגנה, היא דבר שמלווה אותי כבר שנים רבות. אולי לכן, נזכרתי בדבריה אלה של אגי משעול כאשר קראתי השנה את פרשת השבוע, פרשת "ויצא".
פרשה זו, שתחילתה בחלום סולם יעקב, המשכה בפגישתו של יעקב עם רחל, נישואיו עם האחיות ושגשוגו בביתו של לבן הארמי, וסופה בעזיבתו את ארם, היא פרשה של חיפוש דרך. כולה התמודדות עם מכשולי החיים והתגברות עליהם, והיא פרשה של אמונה.
הפרשה היא סיפור התבגרותו של יעקב, הילד הטוב של אמא, והפיכתו לאדם בוגר, עצמאי, חזק ברוח, בנפש ובחומר. בכך מעמיד יעקב, ישראל, את היסודות לעם כולו, ומלמד אותנו כמה הכרחי שילובם של ההישגים החומריים בעוצמות רוחניות.
מן הרב גלעד קריב למדתי, שרבנו יעקב בן אשר בן המאה ה-13, מראשוני פוסקי ההלכה, מצא שבגימטרייה המילה "סולם" בכתיב מלא שווה למילים "ממון" וגם "עוני". לעומת זאת, אם כותבים את המילה "סלם" בכתיב חסר, כשם שהיא כתובה בפרשתנו, יוצא שהיא שווה בגימטרייה למילה "סיני". בכך טומן בחובו הסולם שבחלומו של יעקב את המתח שבין רוח לחומר, בין ה"ממון" ל"סיני", ואת הצורך לגשר בין השניים.
תחילתה של הפרשה, כאמור, היא בחלומו של יעקב (פרק כ"ח י-יג):
וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא. וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו […].
במדרש בראשית רבה שואלים רבי חיא ורבי ינאי מה פירוש המילה "עליו" – "והנה ה' ניצב עליו"? – רבי חייא סובר, כי פירושה של המילה "עליו" הוא כפשוטו – האלוהים ניצב על הסולם. לעומתו, רבי ינאי סובר, שהמילה "עליו" מתייחסת דווקא ליעקב, ולא לסולם – האלוהים ניצב עליו, על יעקב, כלומר מתגלה לפניו או אולי ניצב לידו. על כך אומרים חכמי המדרש: "הצדיקים – אלוהיהם מתקיים עליהם".
ואני אומרת – כל אחד ואחת מאיתנו, אלוהינו מתקיים עלינו, לפעמים, ברגעי חסד.
פעמים רבות האל הוא ישות רחוקה שמימית, המייצגת אידיאלים שנראים לנו רחוקים מרחק שלבים רבים במעלה הסולם, מחוץ להישג ידינו. פעמים רבות האל הוא בלתי מושג ובלתי ניתפש, ניצב על ראש הסולם.
אבל לפעמים, יורדים המלאכים, אוספים כנפיהם, נחים מעט בחברתנו. לפעמים האל ניצב עלינו ממש, לידינו ממש. או אז, אנחנו חשים מבורכים, מבורכים בברכתו של יעקב:
וַיֹּאמַר אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹהֵי יִצְחָק הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ.וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל-מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ.וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר-תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל-הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם-עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר-דִּבַּרְתִּי לָךְ.(בראשית כ"ח יג-טו)
ישנם רגעים בחיינו, בהם גם אנו, כיעקב, חשים שהגענו אל הארץ המובטחת; שביכולתנו לפרוץ ימה וקדמה, צפונה ונגבה, שאנו וכל סביבותינו מבורכים, ושהאל שומר עלינו ולא יעזבנו.
יעקב מצא את אלוהיו בחלומו, ברגע של שקט מוחלט. ואכן, על מנת לשמוע את האל אנחנו זקוקים לשקט הזה, או ליכולת להתעלות מתוך השגרה הסואנת לרגע אחד של הבנה עמוקה יותר, של ראייה רחבה יותר. ההתגלות איננה חוויה חיצונית, אלא משהו בתוכנו, איזו עוצמה שאנחנו חשים פתאום, ולפעמים – היא שלווה וביטחון.
אולי עלינו להתאמן, לקראת חנוכה חג הנס, על היכולת לראות ניסים ולחוות את הנוכחות האלוהית בחיינו.
לחוש את המלאכים שלידינו
את האלוהים המלווה אותנו
להתעלות מעל החומר אל סיני, אל ההתגלות
ולומר יחד עם יעקב –
"והיה ה' לי לאלוהים".