ניתן לחלק את הספר לשלוש חטיבות מרכזיות:
א. פרשת בראשית – נח (פרקים א' – י"א), המתארות את תולדות האנושות מאדם הראשון עד אברהם אבינו.
ב. פרשות לך לך – וישלח (פרקים י"ב – ל"ו), המספרות את תולדות אבות ואמהות האומה העברית ( אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, רחל ולאה).
ג. פרשות וישב – ויחי (פרקים ל"ז – נ'), המספרות את סיפורי יוסף ובני ישראל במצרים.
פרשתנו, אם כן, נמצאת לקראת הסיום של החלק האמצעי של ספר בראשית.
בפרשת השבוע מסופר שיעקב יצא לדרכו הארוכה מבאר שבע לכיוון חרן, אולם בדרך הוא "פגע במקום". בחלום ראה יעקב אבינו מלאכי השמים עולים וירדים. שם הוא זכה להבטחת הארץ. התורה מדגישה שיעקב "התעורר" והבין שיש קדושה במקום שהוא נמצא בו. קדושה שקודם לא היה מסוגל לחוש, שקודם לא הצליח לראות.
ההתעוררות הרוחנית מגיעה לשיאה בפסוק: "ויקץ יעקב משנתו ויאמר: אכן יש ה' במקום הזה ואנוכי לא ידעתי" (בראשית כ"ח: טז).
אם מתבוננים בדיוקי שפה שבפרשה, ניתן לראות שהמספר המקראי משתמש במילים מנחות על מנת להעביר את המסר הסמוי שבתוכה. כבר בתחילת הפרשה כתוב: "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה". רש"י ( 1040-1105 ) מעיר, בצדק, על הכפל הלשוני, המיותר לכאורה: "לא היה צריך לכתוב, אלא "וילך יעקב חרנה". שאלתו של רש"י מתייחסת לשימוש הכפול של שני הפעלים "ויצא" "וילך". אולם חזקוני (רבינו חזקיה ב"ר מנוח, בן המאה השלוש עשרה) מזכיר לנו שתחילת הפרשה היא, למעשה, המשך של סוף פרשת תולדות. שם מצווה יצחק את יעקב בנו במילים: "לא תקח אשה מבנות כנען" (בראשית כ"ח: ב). על כן שולח יצחק את יעקב לביתו של בתואל אבי אמו, אשר בפדן ארם. רק אז מבטיח יצחק ליעקב בנו שאל שדי יברך אותו. יעקב קיבל את הציווי, ועל כן הוא "יצא". ברם, נשאלת השאלה: לאן יצא יעקב? לאן הלך?
ייתכן שהוא ברח אל לבן הארמי: "העלים את יציאתו מן העיר בשביל עשיו" כדברי חזקוני. שהרי הוא קיבל בעורמה את הבכורה. אולם יש לשים לב שהתורה מדגישה שהוא "יצא", לא נאמר "ברח". הוא יצא אל המסע המרתק ביותר. לא סתם הליכה פיזית, כי אם רוחנית: הוא יצא אל המקורות שלו, אל משפחת אמו, אל השורשים העמוקים ביותר. יעקב יצא לחרן, העיר היוצאת דופן, שהירח, לא השמש, הוא מרכז הפולחן בה. הרי לא במקרה הלוח העברי נקבע לפי הירח.
יעקב יצא מהעיר באר שבע. שם העיר מרמז על לשון השבועה, שבועת יעקב לאביו, יצחק, שלא להתחתן עם בנות כנען. באמצע הדרך התרחש האירוע: "ויפגע במקום". התורה לא מציינת את זהות המקום, רק כי הדבר קרה בסמוך לעיר לוז, הלא היא בית אל. בעקבות הדיון התלמודי (בבלי חולין צא, ע"ב) סבור רש"י, כי המקום הוא הר המוריה, סמוך מאוד לירושלים המקראית. עבור יעקב אבינו מדובר ב"בית אלוהים", "שער השמיים" (בראשית כ"ח: יז). ר' עובדיה ספרונו (1470-1550), כתב בפירוש לפסוק: "אין ספק שזה המקום מוכן לנבואה …אילו ידעתי הייתי מכין עצמי לנבואה ולא כן עשיתי."
מזה למעלה מעשרים שנה אני עוסק בלימוד יהדות לנערים ולנערות שעומדים לקראת עלייה לתורה כבר מצווה ובת מצווה. לא פעם אני מתמודד עם הדילמה החינוכית: איך מפגישים נער יהודי עם הקדושה שבמסורת היהודית? איך מכינים את הצעירים למפגש עם הרוחניות שבתורתנו? איך מצליחים לגרום לנער לחשוב כמו יעקב: "אכן יש אלוהים ואני לא ידעתי"?
במרכזה של פרשת ויצא יש תיאור ציורי אנקדוטי של נישואי יעקב עם לאה ורחל. תחילה מתאהב יעקב ברחל אך לבן מצליח להערים עליו, ולהשיא לו קודם את בתו לאה. עבור כל אישה יעקב נאלץ לעבוד 7 שנים תמימות. מסתבר שיעקב לא כל כך התגעגע לארץ, שכן הוא נשאר בארם עוד 6 שנים שלמות כעובד צאן. יעקב, אשר יצא "לימים אחדים", נשאר בחו"ל של אז, לא פחות מעשרים שנה! התורה מבחינה בין המספר שבע המסמל רוחניות, הקמת משפחה עם כל אישה ובין המספר שש המסמל חומר, בעלי החיים ורכוש.
בסוף הפרשה מתחיל יעקב את דרכו חזרה לארץ ישראל . הוא אינו עוד רווק צעיר, אלא אדם בוגר, בעל משפחה ורכוש ומעל הכל: איש אמונה. בדרך חזרה מתחילים להיסגר המעגלים שנפתחו בתחילת דרכו. בהתחלה יצא יעקב מבאר שבע לקיים את הבטחתו לאביו, יצחק. בסוף הפרשה נשבע יעקב "בפחד אביו יצחק" (בראשית ל"א: נו). בהתחלה כתוב על יעקב "ויפגע במקום" (בראשית כ"ח: יא), שם ראה בחלום את המלאכים (בראשית כ"ח: יב). בסוף הפרשה כתוב "ויפגעו בו מלאכי אלוהים" (בראשית ל"ב: ב). הראיה, המקום וההליכה מופיעים בהתחלה ובסוף הפרשה (בראשית כ"ח: י, ל"ב: ב-ג).
פרשת "ויצא" היא רלוונטית ומשמעותית ביותר ליהודי החופשי שחי היום במדינת ישראל. נדמה לי, שבימים טרופים אלה אנחנו לא תמיד מצליחים לחוש ולהרגיש את הקדושה שמקרינה ארץ ישראל, "קדושה" שדורות רבים של יהודים באלפיים שנות גלות לא זכו לה. אנו חברים בתנועה המשתדלת מאוד לפעול לפי עקרונות המוסר של נביאי ישראל. אך נדמה לי, שלא תמיד הכל חפצים לראות את הצד הרוחני היפה של מסורת ישראל המתחדשת שמציעה היהדות המתקדמת. על עצמי אעיד, כי מתחילת חיי כאן ראיתי קדושה במקום. כמו יעקב אבינו, אני מוכן להכריז: "אכן יש אלוהים במקום הזה".
אם נצליח להתעורר ולפקוח עיניים ולב, אם נשים קץ לשנתנו הרוחנית, נוכל להרגיש כמו יעקב אבינו, רוח התחדשות והתרוממות הנפש. הבה נאמר כולנו עם ישראל אבינו: "אכן יש אלוהים במקום הזה, ואנוכי לא ידעתי."