אך מבט נוסף אל ההפטרה, מעמוס ב, הפותחת במילים "על שלושה פשעי ישראל ועל ארבע לא אשיבנו", מזכיר לנו דרך אחרת לקרוא את הפרשה. אציע כאן שתי דרכים שונות לחלוטין לקריאת סיפורי פרשת וישב.
קריאה ראשונה – תוכנית אלוהית:
יוסף היה צריך להגיע למצרים. מחכה לו תפקיד אצל פרעה. הוא לא יוכל להגיע לשם מחייו המגוננים בבית אביו. אביו שומר עליו, מגונן עליו, אינו מוציא אותו לרעות את הצאן, אלא רק שולח אותו לפקח על אחיו. מהמקום הזה יוסף לא יכול לגדול, להתפתח, ואין לו סיבה להגיע למצרים, ובוודאי שלא אל המלך. התוכנית האלוהית, זו המכוונת את יוסף להגיע לגדולה, היא זו שגורמת לאחים לזרוק את יוסף אל הבור, ממנו נלקח על ידי המדיינים.
קריאה שנייה – אחריות אישית-חברתית:
כל דבר שאנו עושים משפיע על המציאות. לכל התנהגות יש תוצאה. יוסף מביא את דיבת אחיו רעה אל אביהם, חולם חלומות המתפרשים על ידי אחיו כהתנשאות. הוא מתנהג בצורה שאולי אינה כל כך גרועה שתצדיק רצון להרוג אותו; אבל התנהגותו גורמת לאחיו לרצות להיפטר ממנו. יוסף מבלה אמנם זמן רב בכלא, אבל בפרשה הבאה הוא גם יצא ממנו בזכות התנהגות שונה והצגת יכולות חדשות: הוא נמצא עם שר המשקים ושר האופים בכלא "ויבא אליהם יוסף בבקר וירא אתם והנם זעפים" (בראשית מ, ו). גם בהיותו בכלא על לא עוול בכפו הוא מסוגל לראות את מצוקתו של האחר, מה שיוביל בסופו של דבר להוצאתו מהכלא. גם ההפטרה מזכירה לנו כי ההתנהגויות מצטברות. יש גבול לכמה אפשר לעשות מה שרוצים ללא שתהיה לכך השלכה על החיים שלנו, על המציאות שבה אנו חיים. הבחירות שלנו משפיעות לא רק על החיים שלנו, אלא גם על החיים של הסובבים אותנו. למעשים של היחיד יש השפעה על הסובבים אותו, להתנהגות קבוצתית יש השפעה על החברה, וכן הלאה.
***
בין שתי הגישות, בין התוכנית האלוהית לבין האחריות האישית, אנו חיים את חיינו. לכל גישה יתרונות וחסרונות. לכל תפיסה יש השפעה על הדרך בה אנו חיים את חיינו ועל הדרכים בהן אנו מביאים את עצמנו לתוכם. גם אם לא נדע לעולם האם יוסף צריך היה להגיע למצרים, או שמא הייתה זו תגובה להתנהלותו, אך זה מה שקרה.
בפתיחת ההפטרה אנו קוראים: על שלושה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. אנו חייבים לברר לעצמנו האם אנו עושים את כל מה שביכולתנו כדי למנוע את הפשע הבא, את העוולה הבאה? התוכנית האלוהית תתקיים בצורה זו או אחרת. אבל מה אנו עושים לשמירה על מציאות חיים ראויה?
שבת שלום