וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל
נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם: וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם וַיֹּאמַר אָנֹכִי אֶעְשֶׂה כִדְבָרֶךָ: (בראשית מ"ז כט-ל)
ומסתיימת בבקשתו של יוסף לא להיקבר במצרים אלא להיקבר גם הוא בארץ ישראל :
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו אָנֹכִי מֵת וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם וְהֶעֱלָה אֶתְכֶם מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק
וּלְיַעֲקֹב: וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה: (בראשית נ' כד-כה)
שנים רבות עוברות בין הבקשה הראשונה לבקשה האחרונה. קצת לפני שמספרים לנו על מותו המתקרב של יוסף מסופר גם שיוסף זכה להכיר את נכדיו מאפרים וממנשה. מכאן אפשר ללמוד שאמנם אנו באותה פרשה, ועל השנים שחלפו באמצע לא כל כך מספרים לנו, אבל עברו בין לבין שנים.
בקשתו של יעקב מתקיימת מיד. יוסף מספר לפרעה על בקשת אביו, והם עולים כולם, יחד עם עבדי פרעה וזקני מצרים לקבור את יעקב, וחוזרים חזרה למצרים.
האם מנאמנות לפרעה? האם הרעב עוד כבד בארץ? האם הקשר היה מספיק ברור כדי להיקבר בארץ, אבל לא מספיק חזק כדי לחזור לגור בה?
בקשתו של יוסף לא מתקיימת מיד. לא רק שהיא לא מתקיימת מיד במותו, אלא יוסף יצטרך לחכות עד סופה של עבדות מצריים שמתחילה רק אחרי שעולה מלך שלא הכיר אותו ואז עוד 400 שנה עד שיועלו עצמותיו חזרה.
למה לא נשארו האחים בכנען אחרי קבורת יעקב? מדוע לא חזרה המשפחה לארץ כנען? למה האחים לא עזבו קודם? אלא שאלות שנוכל רק לשאר את תשובתן. אבל גם תשובות לא ישנו את הסיפור.
איך מודדים שייכות למקום? מה גורם לאדם לחיות במקום אחר ולבקש להיקבר במקום אחר? מה גורם לנדוד ממקום ומתי מחליטים לשוב אליו? אלה שאלות שכולנו יכולים לשאול ואולי צריכות לשאול יותר. בעולם בו נדודים ממקום למקום הם חלק בלתי נפרד מהחיים, בו א.נשים ומשפחות נודדות ממקום למקום מסיבות שונות – לאן אנו שייכים בסוף? היכן, אם בכלל, נבקש להיקבר? אלו שיקולים משפחתיים, אמוניים, אידיאולוגים ינחו אותנו בבחירות אלה? ומה יהיה הסיפור המשפחתי שנשאיר אחרינו?
שבת שלום