יועצת: אני מאוד מודה לכם שמצאתם לנכון לבוא. אני יודעת שאתם אנשים מאוד עסוקים.
שרה: האמת שיום חמישי זה היום שאני עושה ספונג'ה באהל… חלונות, תריסים, הכול, קומפלט… אבל לא נורא… קיבלנו את הפתק ממך והבנו שזה דחוף… אז הנה אנחנו… נכון אברהם?
אברהם: מה?
שרה: אנחנו פה, לא?
אברהם: אה… כן… הנני… הנני.
יועצת: יפה מאוד. שמי ציפי, ואני היועצת של בית הספר. הזמנתי אתכם כי אני קצת מודאגת בקשר ליצחק.
שרה: יצחק שלנו? מה לא בסדר אתו?
יועצת: לא אמרתי שמשהו לא בסדר. אמרתי רק שאני מודאגת. זה הכול. תראו… אני מאוד אוהבת את הנכד שלכם, אבל…
שרה: איזה נכד?
יועצת: אני מצטערת. אתם לא ה… הייתי בטוחה שאתם… טוב, לא משנה. בקשר ליצחק…. (נעצרת) מה, את רצינית? בת כמה את?
אברהם: התחלנו מאוחר… !
יועצת: כמובן. זה גם לא ענייני. ובכן, כפי שאמרתי, יצחק הוא ילד…. (נעצרת) וככה, בלי טיפולים… בלי כלום?
אברהם: קיבלנו קצת עזרה.
יועצת: כל הכבוד לכם! בחיי…!
שרה: תודה רבה.
יועצת: אז איפה היינו… כן… יצחק… ה…בן… שלכם. תראו, יצחק ילד מקסים… באמת… צוחק כל הזמן… חבר טוב, עדין… לא מרים את הקול, מנומס… חרוץ…באמת ילד מתוק…
שרה: תודה.
יועצת: רק שבזמן האחרון ההתנהגות שלו מעוררת דאגה מסוימת… פתאום הוא נהיה… שונה…
(אברהם מתפתל בכסאו. מפנה את מבטו מהיועצת ומשרה)
שרה: מה זאת אומרת שונה?
יועצת: מופנם יותר… פחות ידידותי… אפילו מבוהל הייתי אומרת…. לא שמתם לב?
שרה: לא. (אברהם מניד את ראשו בשלילה. שרה מחפשת את המבט של אברהם שעדיין מפנה את גבו) מבוהל ממה?
יועצת: מכל דבר כמעט… הוא מתבודד… לא מדבר עם אף אחד… לא משתתף בפעילויות כמו פעם… אני לא יודעת… תגידו אתם.
שרה: זה בהחלט משהו חדש בשבילנו.
אברהם: אה… אני לא יודע על מה את מדברת.
יועצת: לפני יומיים למשל ראיתי אותו בהפסקה עומד בצד וכל הזמן ממשש את צווארו… בהתחלה חשבתי שיש לו פריחה אז שלחתי אותו למרפאה שישימו לו משהו… אבל זו לא היתה פריחה…
שרה: אז מה זה היה?
יועצת: לא יודעת. מין טיק כזה. כל הזמן ככה… עם הידיים על הצוואר… אולי משהו פסיכוסומטי… אני לא מבינה איך זה שאתם לא הבחנתם בכל זה.
שרה: תראי… הוא תמיד היה ילד מיוחד…
יועצת: זה נכון. אני זוכרת שהוא אף פעם לא אהב להשתתף בשיעורי מלאכה… עד היום, כולם עושים פסלים יפהפיים חוץ ממנו.
אברהם: אה… זה מהבית. אנחנו נגד.
יועצת: נגד מה? שיעורי מלאכה?
אברהם: נגד כל מיני. מה זה משנה?
יועצת: בכל מקרה, בשיעור מלאכה האחרון למשל, הוא לא רק סירב לפסל הוא גם השחיט את הילקוטים של חבריו לכיתה, ואת כל הציורים שלהם…
שרה: אני בשוק, אני בהלם, אני המומה. יצחק שלנו?! אברהם, אתה שומע?
אברהם: שומע, שומע.
יועצת: ואפרופו ציורים… יש משהו שאני חייבת להראות לכם. (מראה ציור של ילד בלי ראש בצבעים אדומים)
אברהם: מה זה?
יועצת: את זה יצחק צייר לפני שבוע.
אברהם: מוכשר, לא?
שרה: מה זה בכלל?
יועצת: ציור של ילד… רק בלי ראש.
אברהם: אז?
יועצת: אלה סימני אזהרה חמורים מאוד…
אברהם: אולי פשוט אין לו ראש לצייר… סתם, סתם…
יועצת: וזה לא נגמר בזה. לפני שלושה ימים המורה לטבע רצתה לקחת את כל הכיתה לטיול והוא לא היה מוכן. צרח, בעט… השתולל… לא הסכים בשום אופן. ומה בסך הכול רצתה המורה? לקחת את הכיתה לפיקניק על ההר! אני אומרת לכם, עובר עליו משהו.
שרה: לי זה נשמע מאוד מוזר… הוא כל כך אוהב פיקניקים… נכון אברהם?
אברהם: מאוד לא מתאים לו…
שרה: אולי הגר עשתה לו משהו…
יועצת: מי זאת הגר?
אברהם: די, תרדי ממנה כבר. מה היא עשתה לך שאת מתלבשת עליה ככה?
יועצת: המטפלת…?
שרה: אתה רואה איך אתה מגן עליה כל הזמן! אתה עדיין חושב עליה.
יועצת: המאהבת…?
אברהם: בכלל לא חושב עליה – רק שאת כל הזמן מזכירה אותה!
יועצת: החותנת…?
אברהם: נפטרת ממנה כבר. מה עוד את רוצה מהמסכנה?
שרה: שלא תזכיר אותה בכלל! מכשפה מכוערת, שתמות. בטח זו היא שעשתה ליצחק עין רעה.
יועצת: אה… אני רואה שהנושא הזה גורם למתחים לא מעטים. האם גם בבית יש ביניכם ריבים? צעקות? יצחק הוא ילד מאוד רגיש…
אברהם: אין לנו ריבים… היה אינצידנט אחד או שניים, אבל זה נגמר.
שרה: היו לנו קצת חילוקי דעות לגבי מה לעשות עם המטפלת…
יועצת: הגר…
אברהם: אל תקראי לה מטפלת…
שרה: תפסיק להגן עליה כל הזמן!
יועצת: אני רואה שהנושא עוד חם…
שרה: בקיצור, אני רציתי לפטר אותה… מזמן האמת, כי היא היתה נורא מחפפת… ובכלל, אני מעדיפה לקחת עוזרת משלנו… זה יותר בטיחותי… הוא לא כל כך רצה… אני עשיתי לו סצנה ובסוף הוא הסכים. היא עפה לכל הרוחות, יחד עם הילד שלה, תודה לאל – למרות שהוא ענה לקריטריונים להתאזרחות של משרד הפנים – היא עפה יחד עךם הילד הזר שלה…
יועצת: אז אולי זה השפיע עליו… יצחק היה מאוד קשור אליה?
אברהם: מה קשור? מה פתאום קשור? לא היה קשור! אף אחד לא קשר אותו…
שרה: על מה אתה מדבר?
אברהם: אה… שום דבר… שום דבר… סליחה… תמשיכו…
יועצת: אני בכל זאת הייתי רוצה שתחשבו אם היה איזשהו אירוע חריג… איזו חוויה קשה שיצחק עבר בשבועיים האחרונים…
שרה: שבועיים? זה התחיל לפני שבועיים?
יועצת: בערך…
שרה: (לאברהם) זה לא היה לפני שבועיים שנסעת אתו לטיול ב…?
אברהם: אולי… לא ממש זוכר…
יועצת: אולי תשתפו אותי?
שרה: בכלל לא סיפרת לי מה היה בטיול.
אברהם: מה כבר היה? טיול! הלכנו, עלינו להר, עשינו פיקניק… שלושה ימים וחזרנו, זה הכול.
שרה: נשמע כיף.
אברהם: נורא כיף… מדהים… מזג האוויר היה נוח… לא קר מדי לא חם מדי… קצת רוח, את יודעת… בכל זאת הרים…
יועצת: ומה עשיתם שלושה ימים?
אברהם: מה זה משנה? מה זה קשור בכלל לכל הנושא הזה?
יועצת: אולי הוא פחד בלילה… אולי נורא התגעגע לאמא שלו, פיתח חרדת נטישה וזה מה שגרם לו לטראומה… לא יודעת… אנחנו מחפשים.
שרה: למה נדמה לי שאתה מסתיר ממני משהו?
יועצת: אני גם חושבת. יש משהו שאתה רוצה לספר לנו?
אברהם: אמרתי לכם, אין מה לספר. זה היה קטע של אבא ובן… גיבושון.
שרה: אבל מה עשיתם?
אברהם: סתם, בילינו, אכלנו… שתינו… שיחקנו הרבה… היה איזה ערב אחד ש… לא, אבל לא נראה לי שזה זה.
יועצת: ערב אחד שמה?
אברהם: תראי… אצלנו יש כל מיני טקסים…
יועצת: כן…
אברהם: את יודעת… מסורת… חשוב לשמור על המסורת.
יועצת: בהחלט. ומה היה בטקס?
אברהם: סתם… טקס… משלנו… את לא תביני.
שרה: אז אולי אני אבין.
אברהם: עזבי, שרה. אני אספר לך בבית.
שרה: לא! אני רוצה שתספר לי וליועצת. עכשיו!
אברהם: תראי… איך אני אסביר לך…? אני שומע קולות.
יועצת: קולות? איזה מין קולות?
אברהם: כל מיני קולות… שאומרים לי לעשות דברים…
יועצת: כמו מה?
אברהם: דברים… כמו… ללכת מפה לשם… לעבור דירה…
יועצת: אהה…
אברהם: או לקחת את הילד ו… עזבי… את באמת לא תביני… זה עניין של מסורת אצלנו…
יועצת: אתם דתיים?
שרה: מסורתיים.
יועצת: לקחת את הילד ומה?
שרה: מה עשית אתו?
אברהם: כלום… מה אתן מתנפלות אליי ככה… ? באמת, סתם בילינו… סתם… עלינו להר ושיחקנו משחק כזה שאני קושר אותו ומדליק מדורה מתחת… ואז אני מוציא סכין כזאת ו"כאילו" בא להרוג אותו וברגע האחרון עושים "פוס" ואז אני עושה לו, "סתם… סתם…"
שרה: מה זה מה זה מה זה?
יועצת: עשית מה?
אברהם: אמרתי לכם שלא תבינו… בכל מקרה, לא נראה לי שזה משהו שיכול היה להשפיע על יצחק בלימודים… תגידי… איך הוא בתושב"ע?
שרה: תגיד, אתה השתגעת? מה עשית לילד, יא מפלצת!
אברהם: כלום… זה שום דבר אני אומר לכן.
יועצת: אני מצטערת… אבל נראה לי שאני צריכה לקרוא למשטרה.
אברהם: למה משטרה? מה קרה? אי אפשר לדבר? ביקשת שאני אספר, אז אני מספר לך…
יועצת: אני מאוד מצטערת… אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להמשיך לשמוע… תסלחו לי… אני הולכת להביא עזרה. (יוצאת)
שרה: אתה לא נורמלי. אתה דפוק לגמרי, אתה יודע? מה הוא עשה לך הילד? למה אתה מתעלל בו?
אברהם: מה מתעלל? בסך הכול בילינו יחד… בסוף שחטנו איזה איל ביחד… עשינו על האש… היו מלא צחוקים… אל תהי כזאת רגישה.
שרה: די! נמאס לי ממך. נמאס לי כבר מכל המוזרויות האלו שלך. הפעם זה באמת עבר כל גבול.
אברהם: ידעתי שלא הייתי צריך לספר לך… אמרו לי בפירוש לא לספר לך.
שרה: כן? מי אמר לך? ה"קולות" האלה שלך?
אברהם: תגידי תודה ל"קולות" האלו, שבגללם נכנסת בכלל להיריון.
שרה: אתה יודע מה? זה לא הקולות מה שמפריע לי, זה אתה… הכול אצלך מוגזם… ובלתי צפוי… אתה כל כך קיצוני… תאמין לי, לא הייתי צריכה להתחתן אתך בכלל… חבל שלא נשארתי באור… מה היה לי רע באור… מחזרים לא חסרו לי… אבל אתה באת ושגעת לי את השכל שחייבים לעבור… ושיהיה בסדר, ושתסדר לנו מגרש של אלפי דונמים… ושיהיו לנו המון ילדים… ושמוכרחים, וששתעשה מהפכות…
אברהם: מה לא טוב לך, אני לא מבין.
שרה: אני רוצה חיים נורמליים, פשוטים…. למה אתה תמיד צריך להיות שונה? למה? למה היית צריך לחתוך לעצמך את הזה? למה? וגם זה כנראה לא הספיק לך והיית צריך גם לחתוך ליצחק המסכן…
אברהם: אוי, שרה! כולם אצלנו עושים את זה.
שרה: מי זה כולם? ממתי כולם עושים את זה?
אברהם: מאז שאני חתכתי.
שרה: על זה אני מדברת. תראה איזה דוגמה רעה אתה נותן לילדים.
אברהם: את לא מבינה…
שרה: גם לא רוצה להבין! לא רוצה לשמוע יותר את השגעונות שלך. לא רוצה שתגיד שאני אחותך, כי אני לא אחותך. אחותך אחותך אבל לא אני, לא רוצה שתמכור אותי, לא רוצה הבטחות מהפרת ועד החידקל, לא רוצה ילדים כמו כוכבי השמיים כי בכלל לא יהיה לי זמן לעצמי… ואני גם רוצה לעשות משהו עם החיים שלי… לא רק אתה חשוב כאן… ובטח ובטח אני לא רוצה שתיקח את הילד שלי ותעשה ממנו מנגל!
אברהם: אוי, שרה! נראה לך שאני מסוגל להרים יד לילד שלי? ככה את מכירה אותי?
שרה: אני כבר לא יודעת מה לחשוב……
אברהם: זה היה קטע ביני לבינו…(אלהים) הוא ביקש ממני טובה… עשיתי לו טובה, זה הכול… זרמתי אתו…
שרה: מה זרמת? מה אתה, נהר?
שרה: צחי מסכן, מתוק שלי! מה עשית לו? לא פלא שהוא התחרפן.
יועצת: (חוזרת) אדוני… אני חוששת שנאלץ לבקש צו הרחקה מהילד.
אברהם: את רואה? גם היא משחקת אתי אותו משחק. רוצה לקחת לי את הילד אבל בסוף היא לא תיקח… בואי נזרום אתה.
שרה: אני רוצה ללכת הביתה.
אברהם: טוב… בואי נלך הביתה.
יועצת: אדוני… אתה לא תוכל להתקרב לילד שלך יותר.
אברהם: בסדר, בסדר, מה שתגידי. (לשרה) את רואה איך אני זורם?
יועצת: אני רצינית.
אברהם: אין בעיה. (לשרה) תראי שברגע האחרון היא תביא איזה איל. מכיר כבר את התרגיל. תודה רבה לך… היה בהחלט מאיר עיניים. בואי, שרה, הולכים.
יועצת: את לא חייבת ללכת אתו. תדעי לך שיש לך זכויות…
אברהם: יאלה, שרה… בואי נלך.
שרה: לך לך אתה. אני אתך לא הולכת לשום מקום.
יועצת: כל הכבוד!
אברהם: בואי, שורה'לה… אל תעשי לי סצינות, זה לא מתאים לפרק כ"ב.
שרה: אני רוצה קודם שתתנצל.
אברהם: בסדר, אני מתנצל. בואי!.
יועצת: אל תלכי אתו… אני אומרת לך…
אברהם: עזבי אותה, שרה… אל תשימי לב אליה… מה היא כבר מבינה? רפורמית!