לצערי, בכל פעם אני מתאכזב ועדיין מקווה שבשנה הבאה אולי אברהם יסגנן את דבריו אחרת, או שמא אלוהים יהיה בעל חמלה רבה יותר וירחם על יציריו.
אכן בסיפור זה של סדום אברהם הוא לוחם הצדק והיושר, מגן החלש שאין מי שישמיע את קולו בבית דין של מעלה.
אלא שזה אותו אברהם אשר אינו בוחר להתווכח עם האלוהים על הצו לעקוד את בנו.
מדוע אברהם מעוניין בהצלת אנשי סדום ואינו מעוניין להיכנס למשא ומתן עם האל על הבן היחיד והמיוחד הזה שהוא ושרה חיכו לו כל כך? היה אפשר אולי לענות שבמקרה של סדום אלוהים מודיע לאברהם, ואולי אפילו מתייעץ איתו; ואברהם מבין שאם סיפרו לו מותר לו ואולי אף מצפים ממנו להביע את דעתו. לעומת זאת, במקרה של העקידה אברהם הוא מוקד העשייה. ובכל זאת זו תשובה חלשה – מדובר בבן שלו!! מדוע אברהם אינו מתנגד? האמת היא שאיני יודע. זהו דבר שאיני מצליח להבין, אך אנסה בכל זאת לתת כיוונים, או לפחות לחדד את השאלה ואולי בכך יהיה כיוון ראשוני לתשובה.
במקרה של סדום אברהם מתבקש, ואף נוטל רשות, להיות שותף למשפט האלוהי ולתבוע צדק מאלוהים. כאשר אברהם מתווכח יש רושם כי אלוהים מקשיב והסיבה ניתנת בפסוקים: " וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל, וְעָצוּם; וְנִבְרְכוּ-בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.כִּי יְדַעְתִּיו, לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו, וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט…" [בראשית יח, יח-יט] .
כדי שאברהם יוכל להטוות למשפחתו אחריו את דרך ה', ולא את הדרך בה בחרו אנשי סדום, יש להציע לאברהם שותפות אלוהית. בעקבות שותפות זו, יש לאברהם דעה על המעשים האלוהיים. כלומר, אני מציע כי דרך ה', היא האפשרות ואף החובה להביע דעה בפני עניינים אלוהיים, גם כנגד אלוהים. אכן מוזר הוא שאחרי שאברהם הופך לשותף לאלוהים, אשר יכול להתווכח ולשכנע את האלוהים אין הוא עושה זאת במקרה פרטי של חוסר צדק אשר נעשה לו. יותר מכך. למעשה, יש כאן בדיוק מעשה אשר מפורר את מה שאלוהים טוען כי אברהם יעשה. בפסוקים אשר הוזכרו לעיל אלוהים אומר כי הוא יודע שאברהם יעביר את דרכו לבניו. העקידה היא הדרך למנוע מאברהם לעשות זאת.
כאמור, אין לי תשובה מספקת לשני האברהם השונים המתגלים כאן בשני הסיפורים. אפשר היה לומר כי לא תמיד צריך להתווכח, ויש כאן אפשרות של אברהם להפגין את מלוא אמונתו בהישמעות לצו האל, וכן אפשר לטעון כי קל יותר לבקש על אחרים משאר על עצמך, אך העקידה היא מעשה כה קשה שאין תשובות אלה מספקות.
במעשה של סדום כאשר אלוהים משתף את אברהם בהכרעת הדין של אברהם אפשר לראות שיש כאן מעשה הדדי של לימוד בין האל לאברהם ואולי כאן אברהם מראה לאל את דרכי החמלה האנושיים. מה רואה אברהם במקרה של העקידה כאשר הוא בוחר שלא ללמד את האל והאל גם לא שואל את דעתו?
הבדל אחד בעל משמעות הוא הקורבנות השונים. אם נתעלם לרגע מהגיבור של שני הסיפורים – אברהם, הרי שיש עוד גיבורים בשני הסיפורים. בסדום, אנשי סדום המסכנים ובעקידה, יצחק.
לפחות לפי קריאה אחת של מעשה העקידה יצחק הרגיש, ואולי אפילו היה מודע למה בדיוק מתכננים עבורו. פעמיים נאמר בסיפור העקידה "יחדיו". כאשר יצחק שואל על השה לעולה, רש"י [בראשית כב, ח] ואחרים טוענים כי כאן הוא רומז שהוא יודע שהוא השה.
אברהם מצטייר, אם כך, כאדם אשר עוזר למי שהצורך שלו בעזרה גדול מאד דווקא מפני שאיננו יודע שהוא נתון בצרה, כמו אנשי סדום; אך כאשר האדם מודע למצבו, גם אם מדובר באדם קרוב כמו יצחק, אברהם בוחר לא להתערב.
איזה מין אברהם הוא זה?
זהו אברהם אשר עוזר דווקא במקרים הקיצוניים של 'אחרים' מאוד ממנו, אך משום מה קשה לו לעזור לקרובים אליו. הוא מגרש בן אחד, מוכן לעקוד בן אחר ולא מתווכח. ואנשי סדום הרשעים הם המקום שלו להביע חמלה.