הדיבור והדיאלוג הם יציאת מצריים.
אלוהים בורא העולם, אלוהי ההויה, הוא אלוהים מדבר. העולם נברא בדיבור, והאל בלל את שפת האדם בשל צמצום השפה במגדל בבל.
אלוהי ההויה אומר לאברם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית י"ב) אפילו את הלא נודע הוא מתאר בדיבור, במילים: הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.
בפרשת שמות התגלה אלוהי ההויה למשה בסנה בדיבור ארוך שיחזור שוב ושוב.
כך פותחת פרשת וארא בדיבור האלוהי למשה: וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי ה' לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם: וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ: וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי:
לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם: (שמות ו' 7-3)
מהאבות ועד ליציאת מצריים.
האלוהים יודע ומבקש תודעה, הוא מקים ברית, שומע וזוכר. בזכות תכונות אלה הוא מתחייב להוציא את בני ישראל משעבוד. תנאי ראשון ויסודי לברית הוא וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. כל עוד תדעו שאני אלוהיכם תזכו לתהליך הבלתי נגמר הזה ששמו יציאת מצריים.
המדרש (שמ"ר ו,ד) טוען כי האבות פשוט לא הרהרו אחר מידות האל לכן הוא לא לא נגלה להם בכל הוויתו. בכך מדגיש המדרש את כשרונו הייחודי של משה לשאול שאלות, לתהות ולחקור – לדבר עם אלוהים – עם אלוהי הדיאלוג.
משה יודע להקשיב לשמוע ולהבין דברים כהוויתם. ככזה משה מבין את גודל השליחות ומהסס אם ביכולתו לקיימה. הדיבור הוא הכלי של משה, והוא מרגיש ערל שפתיים. חווית ערלות השפתיים היא ביטוי לפער הבלתי נסבל בין הדיבור לאלימות השלטונית של פרעה.
פרעה הוא אשף השליטה והניהול של בני אדם. הוא זורק ילדים ליאור ללא רחמים, מונע חומר ודורש עשיה ובניה. לא סתם הוא עשיר וגדול. הוא יודע לנצל את כוח העבודה ואת כוחות השוק. הוא ממש מלך העולם. אין סיבה בעולם שיקשיב לבחור הצעיר הזה שגדל בארמונו.
האם ימצא מי שיקשיב לאדם המדבר על שחרור עבדים, על אנושיות, ועל נאמנות במציאות העבדות במצריים? לא פרעה ולא בני ישראל פנויים לשמוע את הרעיונות המטורפים הללו של שחרור עבדים, חירות ושוויון ערך חיי אדם. העבדים מדוכאים, אין להם פנאי, הם עייפים, ולא מורגלים לחשוב. והמלך בטוח שהוא כל יכול, ומי יכול לאיים עליו? פרעה הוא אב הטיפוס של שליט הסומך אך ורק על כוחו ועוצם ידו. הוא לא רוצה לדבר ולא פנוי לדיבורים. הוא עסוק בעשיה.
הקושי של משה לדבר אל פרעה נובע בדיוק מכך. מי הוא שידבר אל המלך הגדול ויבקש שחרור?
אז מדוע מקשיח ה' ומחזק את לב פרעה?
רש"י (לשמות ז, ג) מסביר זאת כך: מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות עובדי עבודה זרה לתת לב שלם לשוב, טוב לי שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי ותכירו אתם את גבורותי.
לפי רש"י ה' מבין את קשיות לבו של פרעה. בהמשך הפרוש מעיר רש"י כי בחמש המכות הראשונות לא כתוב ש-ה' חיזק את לב פרעה אלא רק: וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה (למשל: שמות ז' 22). כלומר ניתן לראות כי ההוויה לומדת את דרך ההתנהגות המלכותית ונותנת לה מילים. התורה מציגה תמונה פוליטית כהוויתה, והבנה זו משרתת את התהליך הנדרש כדי להוציא את עם ישראל ממצריים.
פרשת וארא היא תחילת הדרך אל החירות. פרעה מלא בכוחו ועוצם ידו, ואילו האלוהים ומשה שליחו יוצאים לתהליך ארוך של דיבור שלא יגמר לעולם. מאבק בשכרון הכוח האנושי, בשלטונות אכזריים. זהו מאבק שיהיו בו עליות וירידות אבל הוא יהפוך להיות אחת הדרכים האנושיות המרכזיות לקדם עולם שיש בו שאיפה לחירות, צדק, אהבה ושלום כנגד האלימות. עולם של דיבור כנגד עולם שכל כלו כוח.
כמה קשה לקרוא את הפרשה הזאת בימים של צרות ומצרים.
למרות זאת המאבק של הדיבור באלימות האנושית, היא הכוח המוביל את ההיסטוריה האנושית. כולנו מצויים בו גם בתוך תוכינו וגם בחברה שלנו. התהליך הזה של יציאת מצריים של דיבור ודיאלוג, הוא אחת הדרכים הפוריות הממלאות את חיינו תקווה.
שבת שלום