בשבוע הבא נקיים את הסדר כהלכתו, על שלל מנהגיו וסימניו, בשבת זו, ללא מצה-מרור-חרוסת וכל השאר, אנו חוזרים על הטקסט עד למקום הארוחה.
ליל הסדר מרובה במנהגים ובסימנים, ואני מבקש להזכיר להלן כמה מנהגים אשר נוספו לשולחן הסדר, שעיקרם שינויים חברתיים ביהדות לגווניה בעידן המודרני.
התוספת הראשונה הייתה "כס אל דומי". כסא שצורף לשולחן ונשאר ריק לאורך כל הסדר. כסא זה סימל את הזדהותנו עם מאבקם של יהודי ברה"מ, ורצונם לעזוב ולעלות ארצה. עם נפילת מסך הברזל שאלת זכות העלייה הפכה ללא אקטואלית, אך בסדרים רבים נשאר הכסא הריק, המסמל מעתה שאלות אחרות של הוויה אזרחית או צדק חברתי, אשר מסדרי הסדר ראו לנכון לכלול אותן כחלק מהערב. כך למשל שאלת השבת גופות חיילים מידי החמאס, שאלת מבקשי המקלט והעובדים הזרים ועוד.
התוספת השנייה הייתה הכנסת תפוז בקערת הפסח. תפוז ש"נולד" מתשובת רב שטען, לפני למעלה מחמישים שנה, כי אישה ברבנות משולה לתפוז בקערת הסדר. נשים ברבנות מגשימות את עצמן כיום לא רק בזרמים הליבראליים, אלא גם בעולם האורתודוכסי-מודרני. לתפוז יש משמעות גם במאבק לשוויון זכויות מלא.
זמן מה לאחר התפוז תפסה את מקומה כוס מרים, המלאה במים זכים, לצד כוסו של אליהו המלא ביין. כוס מרים שייכת לסמלי ההתייחסות השוויונית אל הנשים.
אני מניח כי שלל הסמלים המסורתיים הנהוגים בליל הסדר מדורי דורות "מקבלים" בסבר פנים יפות את הסמלים החדשים שנוספו לסדר העירוני-יהודי. ובאותה דרך, בוודאי, גם את התכנים, הטקסטים והסמלים שנוספו לסדר הקיבוצי: חג האביב, קציר העומר, זיכרון השואה ותקומת מדינת ישראל.
כאן אני מגיע לסמל נוסף, העומד ומצפה כבר דורות במרכז שולחן הסדר שלנו, שיתייחסו אליו ויביאו אותו לידי מימוש. כוונתי לכוס החמישית של ליל הסדר. שנים רבות מוזג עורך הסדר את כוס אליהו במרכז השולחן. ואליהו לא בא… גם לא מצלצל. בסדרים בהם נמצאים גם ילדים קטנים יספרו להם על ביקורו הצפוי של אליהו, כדי לגרום להם להשאר ערים עד כמה שאפשר. בבוקר יספרו ההורים לילדים על אליהו שהגיע זמן מה לאחר שנרדמו, שתה מהיין, השאיר מתנות ובקש שבשנה הבאה יחכו לו הילדים. יש בסיפורים אלה מימד יהודי של סנט ניקולס "המבקר" בבית הילדים בערב חג המולד.
אך הכוס החמישית חשובה יותר מהמשחק שההורים משחקים עם ילדיהם. הכוס החמישית היא כוס הגאולה כדברי הפסוק: וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה אֲנִי ה' (שמות ו', ח) .
לפי הנאמר בפסוקים הקודמים אנו שותים את ארבע הכוסות בגלל ארבעת הפעלים המסמלים את החירות שיש ביציאת מצרים: לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים: וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים …(שם, שם ו-ז). רק את הכוס המסמלת את הפועל והבאתי אין אנו שותים, כיוון שעל פי המסורת אנו מצפים לאליהו הנביא, שיבשר על בואו של המשיח ושובו של כל עם ישראל לארצו.
אני סבור כי שנת השבעים להקמת מדינת ישראל, גם אם יש לנו ביקורת בתחומים שונים, יכולה להיות נקודת מפנה ביחסינו לכוס החמישית. לא רק כוס הניצבת במרכז השולחן ומסמלת את הציפיה לבשורת המשיח, אלא כוס ממנה אנו שותים ועליה אנו מודים על גאולת עם ישראל, על הקמת המדינה ועל ההישגים הרבים שהצלחנו להשיג בשבעים שנות קיומנו-גאולתנו כמדינה.
כנאמר לעיל, בשבת הגדול נהוג לחזור על חלק נכבד מההגדה כהכנה לקראת ליל הסדר בשבוע הבא. הצעתי-המלצתי כי נקדיש זמן ונברר לעצמנו כמשפחה על מה אנחנו מבקשים להודות בליל הסדר כשנשתה כמשפחה מהכוס החמישית.
ואליהו? – הוא בטח לא יכעס…
שבת שלום ופסח שמח ומשמעותי