פרשת תרומה פותחת רצף של פרשות (עם הפסקה באמצע לפרשיית חטא העגל) למפעל הקהילתי הגדול של בניית המשכן. כל בני ובנות ישראל מתגייסים לארגון הציוד, הכנת החלקים השונים, בנייה, תכנון, עיצוב של המקום הקדוש והנייד של בני ישראל במדבר, שיגיע בסופו של דבר לבית המקדש בירושלים. ככתוב:
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כׇּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃ וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃ וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃ וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאׇדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים׃ שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים׃ אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃ וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃ כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כׇּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃ (שמות, כה, 9-1)
המעשה המשותף הראשון של בני ישראל מתקיים עוד במדבר. הם לא מחכים לרגע שהם ייכנסו אל בית הקבע, אל הארץ שלהם כדי לבנות מפעל משותף. הם יגיעו לבית כאשר כבר יש להם ביטוי גופני לאמונה הרוחנית שלהם.
ואני לא יכולה שלא לקרוא את בניית המשכן כמעשה של ריפוי!
מה רצו בני ישראל לתת זה לזו וזו לזה אחרי המסע הארוך, אחרי 400 שנים של כאב?
בניית המשכן הוא מעשה מרפא, ריפוי בעיסוק של 600 אלף איש ואישה שעברו קושי וטראומה ועכשיו צריך לסייע להם לבנות את החיים מחדש. מצד אחד, נאמר לנו בפירוש שעלינו לזכור את ימי העבדות והשיעבוד במצרים, במיוחד כדי לזכור שגם אנחנו היינו עבדים ומצד שני נתנו לנו משהו לעשות. כמו כל כך הרבה בחברה הישראלית כיום שמיד לאחר מתקפת השבעה באוקטובר מצאו נחמה בעשייה.
לא בכדי מי שיוביל את בניית המשכן יהיה אדם שהתכונה הבולטת שלו היא חכמת הלב.
המדרש מציע שלא הקב"ה הוא שביקש שיבנו לו משכן (כמובן בניגוד גמור לפשט המקרא), אלא שבני ישראל הם אלו שבאו לפניו וביקשו להקים לו בית. הסיבה- לתת בית של כבוד לאלוהים, כפי שיש לאלים האחרים.
"ועשית את המזבח עצי שטים" (שמות כ"ז 1). וכל ענין המנורה והשולחן והמזבח והקרשים והאוהל והיריעות וכל כלי המשכן מפני מה? – אמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבונו של עולם, מלכי הגויים יש להם אוהל ושולחן ומנורה ומקטר קטורת, וכן הוא תכסיסי המלוכה, כי כל מלך צריך לכך. ואתה הוא מלכנו גואלינו מושיענו לא יהיה לפניך תכסיסי המלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך?
ואלוהים עונה להם- אני? אני בכלל לא זקוק למשכן!
אמר להם: בני, אותם בשר ודם צריכים לכל זה, אבל אני איני צריך, כי אין לפני לא אכילה ולא שתייה, ואיני צריך מאור. ועבדי יוכיחו, כי השמש והירח מאירים לכל העולם ואני משפיע עליהם מאורי. ואני אשגיח עליכם לטובה בזכות אבותיכם. לבסוף מסכים האלוהים, אך מבקש בית שיתאים לצרכיו שלו.
אני רוצה להציע, שבני ישראל ביקשו לבנות משכן כי ידעו שהם זקוקים למעשה הבנייה. דרך למצוא מפעל משותף שבו לכל אחת ואחד יש מקום ותפקיד. מפעל קהילתי מקרב ומשמעותי.
ומה בונים?
בית מקודש שישמש את הדורות הבאים. אמנם הכהנים יתפסו את ההובלה בעבודת המשכן, אבל כל אישה תוכל להגיד לרעותה- את רואה את הבד הזה? אני ארגתי אותו. כל איש יכול להצביע לחברו על חלק מהמשכן ולומר- אתה רואה את היריעה הזו? אני זה שחיברתי אותה.
לכן לטעמי יש כל כך הרבה חשיבות לבניית המשכן. לא בגלל שאלוהים זקוק לבית. זה אפילו נרמז בפסוקים- ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. – עשו לי מקדש ואני אשכון בתוככם- כלומר המשכן, המקדש קיים בתוך כל אחד ואחת מאיתנו.
בעודי חושבת ומהרהרת על מעשה המקדש כמעשה של ריפוי בעיסוק המוני לעם שיצא מעבדות לחירות, רבבות ומאות אלפים עמדו בצמתים ולאורך כבישי ישראל להביע את צערם וכאבם העמוק על החטיפה והרצח המחריד של שירי, אריאל וכפיר ביבס. לאורך עשרות ומאות קילומטרים עמדו אזרחים, גברים, נשים וטף, אוחזים בדגלי ישראל, דגלים כתומים וצהובים ודמעות בעיניים. אפילו בצמתים בצפון הם עמדו, בידיעה גמורה שהמשפחה נמצאת הרחק מהם.
חשבתי על הקשר לפרשת תרומה, שהשנה אני קוראת אותה לא רק כמפעל קהילתי מרשים, אני רואה שמאחורי כל איש ואישה שתרמו, עשו, בנו, חיזקו ויצרו היה צער וכאב גדול.
ומה אנחנו יכולות ויכולים לעשות עם הרצון האדיר שלנו לעשות משהו עבור משפחת ביבס ושאר המשפחות הכואבות את אסוננו? לפעמים כל מה שאפשר לתת זו תרומה של עגיל, או חוט זהב, או כסף.
הלב רוצה לתת כל כך הרבה, אבל אי אפשר.
כמה שרצינו לתת למשפחת ביבס סוף אחר. כמה שאנחנו רוצים לתת לה חיבוק, נחמה, תקווה.
כל מה שיכולנו לעשות זה להפוך את שולי הכביש למשכן, לשהות שם, לדמוע יחד איתם ולסוכך עליהם ככרובים במקדש.
יחד נבנה את המקדש בימינו – שבת שלום וחודש טוב