תשעה פסוקים בתחילת הפרשה מוקדשים לתרומה שאותה בני ישראל מוזמנים לתרום, ועל שמה נקראת הפרשה. מיד לאחר מכן יש לנו ארון, שולחן, מנורה, בדי המשכן, פרוכת, מזבח וחצר המשכן. ואין זכר לתרומה שאותה תרמו או לא תרמו בני ישראל. לא מסופר לנו על לוח זהב בכניסה למשכן שעליו נכתב "המשכן נבנה בתרומתה של משפחת X", אין שלט דומה על המזבח. "מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי" (שמות כ"ה 2) – מי שירצה לתרום יתרום. מי שירצה ויכול לתרום יותר יתרום יותר. מי שרוצה, אבל יכול לתרום פחות, יתרום פחות. ואף אחד לא יבדוק בכניסה למשכן האם תרמת, וכמה תרמת והאם שילמת דמי חבר השנה. המשכן, בסופו של דבר הוא של כלל בני וכמובן בנות ישראל, באותה מידה שהוא של אלוהים ונבנה על פי תוכנית הבנייה שלו.
ומה בין האפשרות הפתוחה לתרומה לבין פרטי הפרטים של בניית המשכן?
אמנם אין הגדרה לגודל התרומה, אך יש הגדרה למהות התרומה:
וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם. זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים,וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים,שֶׁמֶן לַמָּאֹר, בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים,אַבְנֵי-שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן. (שמות כ"ה, 3-7).
תוכנית הבנייה אינה רק שרטוט של המבנה, אלא גם ממה בנוי כל חלק וחלק, וכיצד יש לבנותו.
אני יכולה לדמין לעצמי תסריט, על-פיו נציגי השבטים מתכנסים ודנים כיצד יראה המשכן, ממה צריך לבנות אותו ומה הן התרומות המבוקשות לצורך זה. ישנו סיכוי גדול שבסופה של אותה פגישה עם ישראל היה נחלק לכמה חלקים, משכן לא היה נבנה ורק עוגמת נפש הייתה נגרמת מכל הסיפור.
אלוהים יודע את נפש עמו – עם עבדים שיצא לא מזמן ממצרים, ועל אף כל הניסים שכבר קרו לו, עדיין מתקשה להאמין באלוהים. על כן הוא מציב מטרה ברורה, אולי מעט מסובכת, שדורשת עבודה רבה וקשה, ושימוש בחומרים שישנם בסביבה, אבל אינם החומרים הפשוטים ביותר. הוא מספק תוכניות בנייה מפורטות אותן יש למלא במדויק. וכך, במקום ישיבות תכנון וחשיבה בלתי נגמרות, בני ישראל פונים למלאכה, כאשר המטרה האמיתית היא "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". (שמות כ"ה, 7). השילוב של התכנון האלוהי עם התרומה והבניה של העם מאפשר לאלהים להיות אל השוכן בתוך עמו, מהווה חלק בלתי נפרד ממנו; לא רק ממלא את ההיכל שנבנה לכבודו.