אבל יחד עם כל הפרטים הללו, מופיע המשפט החשוב – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם".
אין לנו מקדש, ואנו גם לא מקווים לבנייתו מחדש. מתוך מחשבה על המקדש, על פרטיו, ועל בניית המקדש על מנת להכניס את ה' לתוכנו, עלתה בי השאלה מהו המקדש שלנו היום – איך אנו בונים אותו? לאיזה משכן אנו זקוקים על מנת שיאפשר לאלוהים לשכון בתוכנו? האם זהו המקדש המדיני? האם זהו המקדש הדתי המסוים? האם זהו בניין המקדש היושב במקום קדוש אחד, היורד מן השמיים או נבנה על ידי בני האדם? האם ישנם מקדשים אחרים שאנו צריכים לבנות, ליצור, לשמר על מנת לאפשר את כניסתו של ה' לחיינו, לתפיסתנו, למודעותנו?
האם בתי הכנסת שלנו, מקדש מעט, הם באמת תחליף למקדש? האם בית כנסת היושב במקום מסוים, הנבנה לפי תוכנית מסודרת הוא תחליף למקדש, ואם כן – באיזה מובנים מחליף בית הכנסת את בית המקדש?
האם ישנן אפשרויות אחרות לחשוב על המשכן אותו ראוי שנבנה? אם המטרה הסופית היא שכינתו של אלוהים בתוכנו, מהם הדברים אותם עלינו לעשות – בחיינו, לעצמנו, בסביבה שלנו, עבור גופנו, נפשנו – על מנת לאפשר לכך לקרות?
ואם אנו כבר חושבות על מה הם הדברים שיעזרו לנו לבנות את מקדשנו בחיינו היום, האם ראוי לחשוב על הדברים שעלולים לפגוע באותו משכן, באותה אפשרות להכנסת השכינה לחיינו? מה הם המעשים שמרחיקים אותנו מם השכינה, ואת האל מחיינו, מה הם אותם מרכיבים מהותיים שמאפשרים או פוגעים ביכולת שלנו לבנות מקדש, באפשרות לפנות מקום גם לקדושה בחיינו המורכבים והמלאים.
הרב יצחק הוטנר כתב את השיר "בלבבי". זהו אינו שיר פשוט, אבל גם הוא מציע בניית משכן מסוג אחר, משכן בליבנו.
https://www.youtube.com/watch?v=Qgb-PrQAm7I
בלבבי / הרב יצחק הוטנר
בלבבי משכן אבנה להדר כבודו,
ובמשכן מזבח אקים לקרני הודו,
ולנר תמיד אקח לי את אש העקידה,
ולקרבן אקריב לו את נפשי היחידה.
שבת שלום