אחרי העקידה, מות שרה, יציאת העבד לחרן, ההכרות שלנו עם רבקה והקמת המשפחה השנייה בתולדותינו – עתה הגיע לעולם דוד שלישי לאבות. בתחילת פרשת תולדות אנו לומדים על הריונה הקשה של רבקה ועל לידתם של התאומים יעקב ועשו. אלה בודאי אינם תאומים זהים; ידוע לנו שעשו היה שעיר בלידה ואילו יעקב חלק. ישנו גם הבדל עמוק באופיים של השניים.
ההבדל ביניהם בא לידי ביטוי עוד כשהם ברחם אמם: התורה וחז"ל מספרים לנו שיעקב ועשו היו מתרוצצים לצאת. עשו מפרכס לצאת לבתי עבודה זרה כשרבקה עוברת לידם, ואילו יעקב מפרכס לצאת כשאמו עוברת ליד בתי כנסת ובתי מדרש. ונא לא להתייחס לעובדה ההיסטורית שעדין לא היו בעולם בתי מדרש או בתי כנסת.
השניים מנסים לתפוס מקום בעולם: בסיפור יעקב הדבר בא לידי ביטוי כשהוא קונה מאחיו את הבכורה. אצל עשו הדבר מתבטא בצערו ובכיו כשיעקב גונב את הברכה – מה שמביאו להחלטה להרוג את יעקב.
שני האחים שונים מאד באופיים: עשו מוגדר בתורה כאיש ציד. איש ציד הוא אדם שמסתובב בטבע ומנסה להשיג את הדברים בהם הוא חפץ. הוא איש היודע לנצל את הסביבה לצרכיו. חז"ל כותבים שעשו לא צד רק חיות אלא גם נשים, ופירש רש"י (בראשית כ"ו, 34) "כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת יד בעליהן ומענה אותם". חז"ל דורשים על הפסוק (כ"ה, 28) "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" שעשו היה צד גם את אביו, וכדברי רש"י במקום "שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו, "שואלו אבא היאך מעשרין את המלח ואת התבן, כסבור אביו שהוא מדקדק במצוות". הציד, בניגוד לרועה ולאיכר, לוקח ומנצל, לא יצרני. ואמנם התורה אומרת שעשו לא היה רק איש יודע ציד אלא גם 'איש שדה'. בפרשנותם חז"ל מדגישים, כפי שמביא רש"י "כמשמעו, אדם בטל [מתבטל מעבודה] וצודה בקשתו חיות ועופות".
לעומתו, יעקב מתואר כאיש תם. רש"י מבאר שיעקב לא בקיא בדרכי חייו של עשו. הוא אינו יודע לרמות ולשקר. בנוסף להיותו 'איש תם' יעקב אבינו גם 'יושב אהלים' – כלומר, על פי הפשט, הוא היה רועה צאן,
רעיית הצאן הפוכה לציד. הרועה משועבד לעולם שמסביבו כדי לפתחו.
המדרש עוד מרחיק לכת בפרשנותו ומדגיש 'שאיש תם – יושב אהלים' מלמד שיעקב היה יושב באוהלי שם ועבר (אבות אבותיו) ועוסק בתורה. במקום אחר מתואר יעקב כאיש שלם, איש שנותן לעולם את משמעותו וערכו, על ידי שהוא עוסק בתורה ובחיים גם יחד, ושוב נא לא להתייחס לאנכרוניזם שבמדרש.
עומק ההבדל שבין יעקב לעשו הוא ההבדל בין איש נתינה והשקעה לאיש לקיחה וניצול.
יעקב הוא הסמל לדורות שיבואו אחריו. היהדות אסרה על הצייד והדגישה את הרחמנות וגמילות החסדים.
אבל…על פי ההיסטוריה בני בניו של עשו הצטרפו, צורפו בכוח, אל עם ישראל בזמן מלכות בית חשמונאי. התואר "עשו" עבר גלגול ויוחס בימי הביניים לנצרות שרדפה את היהדות.
אז אולי הגיע הזמן, לפחות מבחינה רעיונית, לחדול להשמיץ את עשו ולחיות יחד?
שבת שלום