כך גם אומר מלאכי בהפטרה: "אָהַבְתִּי אֶתְכֶם אָמַר ה', וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ; הֲלוֹא-אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב נְאֻם-ה', וָאֹהַב אֶת-יַעֲקֹב.
וְאֶת-עֵשָׂו, שָׂנֵאתִי… (מלאכי א' ב'-ג').
וכי רק משום רעבתנותו בפרשת הנזיד וביזוי רגעי של הבכורה איבד עשו את עולמו? – "וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף.וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי. עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ אֱדוֹם.וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ לִי.וַיֹּאמֶר עֵשָׂו הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה.וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב.וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו אֶת-הַבְּכֹרָה." (בראשית כ"ה כ"ט-ל"ד)
למיטב הבנתי לוקחים חז"ל את המתואר בפסוקים, מפתחים אותו ומאשימים את עשו במערכת היחסים הקשה הזו בינו לבין יעקב: 'רבי שמעון בן יוחאי אומר: הלכה, בידוע שעשו שונא ליעקב' (ספרי, בהעלותך סט). איזו אמירה מצערת ומסוכנת, כמה שנאה והרג היא עלולה לגרום? זה לא נגמר בזה: במסכת עבודה זרה, בתלמוד הבבלי, נמצא לימודים והדרכות של חז"ל כיצד יש לנהוג בפגישה עם אדם שאינו יהודי – ואלה מובאים בהקשר לפגישה המחודשת של האחים, אחרי שנים בהן לא התראו. יש צורך בזהירות, אומרים לנו שם – "ישראל שנזדמן לו נכרי בדרך טופלו לימינו." (בבלי, עבודה זרה כ"ה ע"ב). כלומר, כדאי ללכת בצד שמאל של הלא יהודי, כדי שיוכל האדם להתגונן. כדאי לעיין שם, יש עוד הדרכות.
אני רוצה לנסות ולשאול – כהורה – מה תחושות ההורים לגבי שני התאומים – והתשובה בפרשה שלנו – "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב" (בראשית כ"ה כ"ח ). כלומר, עם הזמן מתפתחת העדפה שמתבטאת באהבה וקידום אינטרסים. כאן המקום להעיר שמתוך פשט הפסוקים יצחק אבינו הוא בחור שקט ופסיבי. אצל יצחק אין כמעט שום פעילות, חוץ משלושה ארבעה פסוקים בפרשה שלנו, כמו למשל: 'ויזרע יצחק' (בראשית כ"ו י"ב), 'ויחפור את בארות המים' (בראשית כ"ו י"ח). הוא אינו פועל, אלא מופעל על ידי אחרים. בשידוך, בברכה ובעקידה הוא רובו ככולו – מופעל.
רבקה לעומת זאת, שמשימת חייה להבטיח את עליונותו של בנה הצעיר והמועדף, נעזרת בכל אמצעי אפשרי כדי להגשים את הנבואה הפרטית שקיבלה מאלוהים על "בכירותו" של יעקב. מהי אותה נבואה שרבקה מקבלת בזמן ההריון? מדברי אלוהים לרבקה, בשעת הריונה, כאשר הבנים התרוצצו בקרבה, והיא הלכה לדרוש את ה' עולה, שכבר מן הרחם נקבעה בחירת יעקב ודחיית עשו – "וַיֹּאמֶר ה' לָהּ שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר." (בראשית כ"ה כ"ג.) כלומר, בראשית פרשתנו התורה מדגישה שהמאבק בין שני הבנים, יעקב ועשיו התחולל כבר ברחם אימם. לנבואה זו יש שני חלקים. בדרך כלל נוהגים להדגיש את החלק השני – הבן הצעיר יתגבר על הבן המבוגר. אך יש חלק שני לנבואה זו – עצם הידיעה שעתידים להיות שני לאומים. לולא הנבואה, ניתן היה להניח ששני הבנים יהיו שייכים לאותה אומה, כפי שבדור הבא נוצרה אומה המורכבת משנים עשר בנים.
במאמר מוסגר אני רוצה לומר שאני סקרן לדעת מה היה מרוויח עם ישראל משיתוף עשיו בתוכו?
כל מי שגדל עם אחים ואחיות, וכל מי שמגדל יותר מילד אחד בביתמכיר, זוכר ויודע שלא תמיד יש שקט, שלום ושלווה בין אחים. אחד הבסיסים בגידולו של יותר מילד אחד הוא שאי אפשר לגדל ילדים אם מסרבים להבחין ביניהם ולתת לכל אחד את מקומו. אולי זה מה שקרה לאחים התאומים האלה.
ומה אכן קרה בין שני אחים תאומים אלה? בסיפור התאומים הראשונים בתנ"ך, יעקב ועשו, המושג 'אחוות אחים' כושל. התאום הצעיר, יעקב, דוחק את אחיו הגדול ממקומו כשהוא נוטל ממנו פעמיים את זכויותיו כבכור – קונה את הבכורה בנזיד עדשים וגונב את הברכה מהאב העיוור. במהלך הדורות השתמשו יורשי יעקב – יהודים ונוצרים – בסיפור זה כדי להמעיט בערכם של מי שנקראים אחיהם וכדי לחזק את תביעתם ה-"בלעדית" על הירושה.
מערכת היחסים בין יעקב לעשו כאחים בביתם, הובילה למערכת יחסים בין עמים. חז"ל היו ערים לכך שיעקב לא נהג ביושר גמור בכל הסיפור הזה. בזוהר חדש (כרך א', דף ל"ט עמוד ב) נאמר: "אמר רבי אלעזר – בוא וראה כמה יש לאדם ללכת בדרך ישרה, בוא וראה, מפני שנטל יעקב הברכות מעשו ברמאות, תדע לך שלא ניתן רשות לשום אומה בעולם להשתעבד בישראל זולתי אומה של עשו." יש לדברים אלה משמעות אנושית אוניברסלית. כל פגיעה בזכויות אדם, ואפילו כאשר מדובר בזכויותיו של מי שחז"ל רואים בו רשע, מתנקמת בפוגע. אין לעשות עוול גם לרשע. רעיון דומה מופיע במדרש בראשית רבה, שם נמצא גישה התולה את חלק מהפורענויות שנחתו על בני יעקב, בצעקה המרה שצעק עשיו בגלל יעקב "א"ר חנינא: כל מי שהוא אומר שהקב"ה וותרן הוא – יתוותרון בני מעוהי, אלא מאריך אפיה וגבי דיליה. זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, דכתיב "כשמוע עשו את דברי אביו ויזעק זעקה". והיכן נפרע לו? בשושן הבירה, שנאמר "ויזעק זעקה גדולה ומרה עד מאד" (בראשית רבה ס"ז, ד).
כלומר, בגלל יעקב שגרם לעשו לזעוק עשרות דורות לאחר זעקתו הראשונה של עשו, נתגלגלו הדברים למצב בו היהודים במדינות מלכות אחשורוש הועמדו בפני סכנת השמדה, ומרדכי היהודי, מצאצאי יעקב, נאלץ לפרוע את החוב באותה מטבע לשון של 'זעקה גדולה ומרה', בגלל גזירת המן. מדרשים אלה שהבאתי הם המיעוט בחז"ל, אך הם הולכים לפי פשט הכתובים. למרות שברוב ההגות המדרשית המסורתית עשו הוא סמל לרוע ולרשע בעולם, הרי לפי פשט התורה אין רשעותו של עשו מובלטת, ומה שמובלט הוא דווקא העוול שנעשה לו. כשם שבמדרשים המעטים האלה ישנה תחושה ש- WHAT GOES AROUND COMES AROUND כך גם הרבה לפני ימי שושן הבירה מתמודד יעקב עם מעשי המרמה שלו עוד בחייו. בפרשת תולדות יעקב מנצל את ראייתו הלקויה של יצחק – את היותו שרוי בלילה נצחי – כדי לרמותו ולהתחזות לבכור. בנישואיו של יעקב, לבן מנצל את הלילה כדי להחליף את הצעירה בבכירה; יעקב החליף 'תפקיד', והוא נמצא כעת לא בתפקיד המרמה אלא בתפקיד קרבן הרמאות. התבוננות בדיאלוג שבין יעקב לבין לבן, המתרחש בבוקר שאחרי, תוכל להבהיר את הנקודה: וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כ"ט כ"ה-כ"ו).
יעקב מתאר את מעשיו של לבן כ"מרמה", אותה מילה המתארת את מעשה יעקב אצל יצחק: "וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ" (בראשית כ"ז ל"ה). יעקב סובל כעת ממה שהוא עצמו עולל לאחרים, וזעמו הנאיבי מרשיע אותו כאלף עדים. התגובה של לבן מקדמת את כל המהלך צעד אחד נוסף. קריאה זהירה תראה שלבן מדגיש כי הוא התנהג כמקובל "במקומנו" – "וַיֹּאמֶר לָבָן לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ לָתֵת הַצְּעִירָה לִפְנֵי הַבְּכִירָה" (בראשית כ"ט כ"ו), לאמר – אולי אצלכם נוהגים להחליף בין הבכור לבין הצעיר, ולתת לצעיר את זכויות הבכור – אבל לא אצלנו. האם לבן ידע מה התרחש בכנען? ייתכן שיעקב סיפר לו, ייתכן שהוא שמע שמועות. בכל מקרה, יעקב כעת איננו רק קרבן של תרמית, אלא גם מושא להטפת מוסר מפי גדול בעלי המוסר בדור ההוא – לבן הארמי. כל המארג הזה – ההיפוך האירוני, הענישה של מידה כנגד מידה והתוכחה – נקרא באופן מבריק על ידי מדרש תנחומא הישן (ויצא יא). המדרש מפנה את טענת הרמאות של יעקב אל לאה ולא אל לבן, כנגד פשט הכתובים, ומשחזר את תגובת לאה. בתשובה לטענת יעקב "בת רמאי, למה רימיתני?" עונה לאה כי יעקב רימה את אביו כאשר אמר "אנכי עשיו בכורך", כפי שהעיד יצחק עצמו באומרו- בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח, בִּרְכָתֶךָ" (בראשית כ"ז ל"ה). 'תראו מי שמדבר', אומרת לאה .
אני שואל את עצמי – האם אבי האומה היהודית – -אב עשרת השבטים לא יודע שכל היהדות על רגל אחת היא – 'מה ששנאוי עליך אל תעשה לחבריך' (בבלי שבת ל"א) ובטח לא לאחיך או לבני משפחתך?
זהו סיפור על אח שהופך לאחר. תאום, שהופך לאויב בנפש.
עשיו דווקא הוא, להרגשתי, מנסה לתהות את התהייה שלי – מה היה קורה אילו נשארנו לאום אחד ולא נפרדנו לשני לאומים. אבל, הוא מבין שיעקב לא רוצה בכך. יעקב רוצה להיות הכי טוב, אחי טוב. ולכן כפשרה עשיו מציע: "יֶשׁ-לִי רָב אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר-לָךְ" (בראשית ל"ג ט').