בהלם הנורא של שבעה באוקטובר, בפרט אחרי שבני הצעיר גויס לשירות מילואים ונכנס לעזה, מצאתי את עצמי מחפשת משהו, מישהו, להיאחז בו. מישהו שיאמר אמירות ברורות, מישהו שיבטיח שהכל יתהפך עלינו לטובה, מישהו שיראה לי את האור מעבר לעננים שכיסו את חיינו.
ממש לא שינה לי: קוסם קסמים, מעונן עננים, מכשף ומנחש – רק שיגיד לי בוודאות שיהיה טוב. שכל זה לא לשווא. שבסוף יפציע עלינו בוקר של יום חדש. לחילופין, רציתי נביא שיגיד: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" (ישעיהו נ"ב).
קוסם, מענן, מנחש ונביא – מה בעצם ההבדל?
כשאני קוראת את הפירושים למכשפים למיניהם המופיעים בפירוט בפרשת שופטים הם נשמעים לי מסקרנים ובמקרים רבים רלוונטיים. אציין שלושה מהם, לדוגמה: מְעוֹנֵן, מְנַחֵשׁ וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים.
מְעוֹנֵן ע"פ רש"י: רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אֵלּוּ נוֹתְנֵי עוֹנוֹת – שֶׁאוֹמְרִים עוֹנָה פְּלוֹנִית יָפָה לְהַתְחִיל.
'עוֹנָה פְּלוֹנִית יָפָה לְהַתְחִיל' אפשר להציע ככותרת ללימוד של נתיבות שלום, ספרו של הרב שלום נח ברזובסקי, על חודש אלול, שאנחנו ניצבים בפתחו: בשנה ישנו שער קודם הכניסה לשנה החדשה והוא חודש אלול, וחודש אלול הוא השער שכל השנה תלויה בו, שלפי מדת ההכנה בחודש אלול נקבעת כל השנה… שכל מהות האדם מורכבת משערים, וכל חייו תלויים בשערים, ואם מתרומם כראוי בחודש אלול אז כל השנה נבנית במדרגה אחרת, וכן בכל השערים.
הקדים את נתיבות שלום הרב צבי אלימלך מדינוב שספרו בני יששכר כל כולו עיסוק בזמנים, במועדים ובעונות, בבחינת "נותן עונות". וכך פתח בהקדמה לספרו:
"בני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" (דברי הימים א י"ב 32 ( דקדשינהו לזמנים (ברכות מט א (והן המה כל"י שרת לקבל קדושתם, על כן נפשם יודעת מאד בהתחלפות העתים לטובה, ונפשם מרגשת בידידות עריבות נעימות נזילות שפע הקדושה כפי סדר זמנים הנאהבים והנעימים.
מְנַחֵשׁ על-פי מדרש ספְרִי הוא מי שקורא סימנים: פתּוֹ נָפְלָה מִפִּיו, צְבִי הִפְסִיקוֹ בַדֶּרֶךְ, מַקְלוֹ נָפַל מִיָּדוֹ (ספרי סנהדרין ס"ה). כמוהו גם אני מתבוננת במציאות דורשת, מפרשת ומגלה סימנים. סימנים לטובה, כמובן.
והלא כולנו אוספים אותות, סימנים ורמזים לטובה, כפי שכותבת חווה אלברשטיין בשיר 'רמז':
כוכב נופל / וקשת בשמיים / שחפים עפים / על פני המים / מה הם אומרים לי / מה הם מספרים לי
וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים, זה המתפלל אל המתים כדי לבקש את עזרתם – הלא זה משהו שאני עושה על בסיס יומי כמעט, מבקשת מסבי וסָבוֹתַי לשלוח לנו ברכה והשראה במעשי ידינו.
כאשר מציינים חכמים את מעלותיו של רבן יוחנן בן זכאי במסכת סוכה הם מזכירים, לצד לימוד תורה ותורה שבע"פ, שלל כישרונות ייחודיים, מסתוריים: שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים משלות כובסין משלות שועלים (בבלי סוכה כח' ע"א)
רש"י אמנם מתנער ומציין שאינו יודע מהי שיחת דקלים, אלא שרב האי גאון ואחרים פירשו שמדובר ביכולת לקרוא סימנים דרך התבוננות בשני עצי דקל ביום ללא רוח "ויראה איך מניעים את הענפים אחד לשני ויבין על פי כללים מסוימים את הדברים".
והאם אין סגולתו של הריב"ז להבין שיחת דקלים זהה ליכולת של המנחש, המתבונן בפרטי המציאות הגלויה וקורא בה סימנים נסתרים?
אציין גם שעבורי שיחת דקלים היא דרישת שלום מן המתים, שכן סבא רבא של אמי, חכם אליהו עובדיה, כתב ספר חידושי משנה ושו"ת בשם "שיחת דקלים", ואני יכולה לדמיין אותו יושב על גדות החידקל בשעת בין הערביים השקטה, מתבונן בעצי הדקל ומאזין לשיחתם.
וכך צצה ביתר שאת השאלה: איך נבדיל בין המעונן והמנחש לבין הנביא?
איך נדע במי מהם מתקיים: "וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו" (דברים י"ח), כלומר, מי מהם משמיע את דבר האלוהים?
ובלשון הפרשה: אֵיכָה נֵדַע אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא דִבְּרוֹ ה'? (דברים י"ח 21).
האמנם די לנו בתשובה הפשוטה: מבחן המציאות. האם דבר הנביא התקיים או לא (עיין ערך: יונה)?
'מבחן התמימות' שאני מציעה חוזר לפסוק קודם המופיע במרכז הפסקה העוסקת באיסור כשפים:
"תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".
'תָּמִים תִּהְיֶה' במובן הפשוט: מי שמדבר מתוך אמון שיש אופק, שהכיוון הכללי של הדברים בעולם הוא טוב, שאלוהים שוחר טוב, שבני אדם הם טובים ביסודם. נראה שזה הרגע שבו מאבד אליהו את הנבואה, כאשר הוא לא מצליח לראות שמץ טוב בבני ישראל: "עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב" (מלכים א י"ט).
'תָּמִים תִּהְיֶה' גם במובן שעליו כותב רש"י: הִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בִּתְמִימוּת… וְלֹא תַּחֲקֹר אַחַר הָעֲתִידוֹת (רש"י, דברים י"ח): מי שאינו מתיימר לנבא עתידות ולקבוע במסמרות מה יקרה, אלא להציע התבוננות, חקירה ודרישה ולקיחת אחריות מתוך אמונה מלאה שהאפשרות לשנות את נתיב חיינו – כיחידים וכעם – עומדת לנו בכל רגע, בבחינת: "וְשׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" (אבות פרק ב משנה י).
וברוח זו, אסיים בדבריו של רבי נחמן מברסלב על התשובה, שהיא מעיקרי חודש אלול הבא עלינו לטובה:
איש אחד שאל את ר' נחמן מברסלב כיצד היא הבחירה. השיב לו בפשטות: הבחירה היא ביד האדם. אם רוצה עושה ואם אינו רוצה אינו עושה. והעיר על כך ר' נתן: רשמתי זאת, כי כמה בני אדם נבוכים בזה מאוד. מחמת שהם מורגלים במעשיהם ובדרכיהם מנעוריהם, על כן נדמה להם שאין להם בחירה חס ושלום, ואינם יכולים לשנות מעשיהם. אבל באמת אינו כן. (תיקון הלב / ר' נחמן מברסלב. בעריכת פנחס שדה)
שבת שלום