מערכת הממשל שלנו, כמו גם מערכת המשפט, נמצאות מזה זמן רב תחת התקפה. ישנם הטוענים, מתוך איזה שהיא אמונה, שהשופטים שלנו היום אינם ראויים לשפוט אותם. אך לפי חלק ממקורותינו דווקא ההיפך הוא הנכון בעניין זה. הרי כתוב "ובאת אל הכהנים הלויים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" (דברים יז, ט).
על זה אומר רבי יוסי הגלילי: "וכי עלת על דעתך שתלך אצל שופט שאינו בימיך?! אלא שופט שהוא כשר ומוחזק באותם הימים היה קרוב ונתרחק כשר" (הכוונה היא שגם אם, לדעתך, התרחק השופט מן הפרוש הנכון למשפט, הוא עדיין כשיר לשפוט). רבי יוסי ממשיך ומביא את הציטוט מקהלת (ז, י) "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא בחכמה שאלת על זה." (ספרי דברים קנ"ג)
בנוסף לחובה שלנו לכבד את שומרי החוק מפרטת הפרשה את האחריות הרבה של אותם שופטים ושוטרים. כבר בפסוק הראשון כתוב :"ושפטו את העם משפט צדק", ובהמשך: "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ …" (דברים טז, יח ,כ). חובה על הממונים על הציבור לחפש תמיד את דרך הצדק כדי למלא את תפקידם כראוי.
לעומת זאת מוזכרים אותם הדברים אשר יכולים לערער את האמון שלנו, העם הפשוט, במערכת המשפט ובמערכת השלטון. התורה מזהירה:" לא תטה משפט ולא תקח שוחד כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי חכמים " (שם טז, יט).
מדובר כאן על אותן השחיתויות עליהן אנו שומעים כמעט כל יום בחדשות ואשר מערערות לנו את האמון שלנו בצדק השלטון. פרשת "שופטים" גם דנה בענייני העומד בראש השלטון, המלך. גם בעניינו מוזכרים אותם הדברים אשר יכולים להשחית את מידותיו של מנהיג: "ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וכסף וזהב לא ירבה לו" (שם יז, יז).
מאז ומתמיד משחיתים הכסף והזהב את מנהיגי העם. פירוט הדברים בתורה, שנועדה לכל העם, בא כדי לומר לנו שעלינו להיות ערים לכל סטייה מדרך הצדק ועלינו להתריע על כך בכל הרמות, מהשוטר והשופט עד לדרגות השלטון העליונות.
בסופה של הפרשה אנו לומדים על מה שנקרא בימינו 'אחריות מיניסטריאלית' – נטילת אחריות מתוקף התפקיד, גם אם לא אתה עברת את העבירה: המקרה כאן הוא של חלל (אדם מת) אשר נמצא בשדה ואין התושבים יודעים מי הרג את האיש. זקני העדה מצווים במקרה הזה לעבור טקס משפיל עם עגלה ערופה כדי להצהיר שהם אינם אשמים במותו של האיש. אך בעצם השתתפותם בטקס מכריזים זקני העדה על האחריות שלהם לכך שאדם מישראל קיפח את חייו. המנהיגים אחראים על מה שקורה תחת שלטונם, גם על האלימות בינינו, למרות שלא הם תקעו את הסכין או ירו את הירייה.
אין אפשרות להתנער מאחריות על הסובב אותנו, גם אם אנו מנהיגים וגם אם אנו רק מפשוטי העם. בין אם אנו שותפים לניהול התקין ובין אם אנו אלו אשר צריכים לפנות אל השלטונות בזמן – לפנות בזמן כדי למנוע את האלימות אשר יכולה לפרוץ ברחוב, במועדוני לילה, בבתי- הספר או בין איש לאשה בתוך הבית. הימים הנוראים מתקרבים אלינו ויחד איתם אמירת הסליחות והווידויים של סוף השנה ותחילתה של שנה חדשה. בימים האלו אנו קוראים רשימה ארוכה של עוונות- "אשמנו בגדנו, גזלנו.."
אך יהיה מי שיטען : "רגע: אני עשיתי את כל הדברים הללו? כל החטאים האלו הם שלי?" התשובה היא וודאי שלא, אבל בתוכנו, בתוך החברה בתוכה אנו חיים היו כאלו שכן חטאו בדברים אלו. אני לוקח אחריות גם על האנשים האחרים שחטאו ואומר "אשמנו". הייתי צריך לראות, הייתי צריך לדעת לפעול או לפנות למי שיכל לפעול במקומי, כדי לעצור או למנוע את החטא של האחר.
בימים הנוראים מתפלל האדם היהודי כיחיד בתוך קהילה, בתוך עיר, בתוך עם. הוא חלק מן הכלל ואינו יכול להתנער ממי שסביבו. לכן הדברים במחזור התפילה שלנו הם תמיד בגוף ראשון רבים: "על חטא שחטאנו…"
בכוחנו לשנות את מה שפוגע בחברה שלנו. זהו היופי שבמוסדות השלטון על פי התורה, וזהו היופי עליו נוסדה מערכת השלטון שלנו גם היום. הפירוש של המושג "תיקון עולם" הוא שאם כל אחד יעשה את התיקון הקטן שלו, לפי מידת היכולת שלו, העולם שלנו אכן יהיה יותר מתוקן ממה שהוא היום. כך גם במקרה של שלטון תקין. אם כולנו נהיה על המשמר שמידות השלטון אכן נשמרות, נוכל להגיע לשלטון תקין וצודק.
כדי שנוכל להגשים את הברכה הנמצאת בפרשת שופטים: "וירשת את הארץ אשר ה' אלהיך נותן לך" (שם, טז, כא) עלינו לדאוג לכך שאנו מקיימים את המילים הסוגרות את פרשת שופטים "כי תעשה הישר בעיני ה'" (שם כא, ט).