בבוקר יום השבת שהוא גם היום השביעי של פסח השנה נקרא בתורה את שירת הים. בסדר הקריאה בתורה מופיעה השירה הזאת פעמים בשנה: בקריאת פרשת בשלח כסדרה ובשביעי של פסח, הוא היום בו עברו עפ"י המסורת בני ישראל את ים סוף בדרכם לחירות ולמתן תורה.
בגלל השתדלותם של חז"ל, מסדרי ההפטרות לקריאה בתורה, למצוא קישור בין דברי התורה לבין הנאמר בהפטרה נבחרו לשירת הים שתי הפטרות. בראשונה בקריאה כסדרה נבחרה שירת דבורה כהפטרה. בפעם השנייה נבחרה שירת דוד. הקשר הוא טכני בלבד: זאת שירה וזאת שירה. לכן ראויה השירה מספרי הנביאים להיות מוצמדת לשירה מדברי התורה.
אולי ראוי להסביר ראשית את רעיון ההפטרה ומקורותיו:
סוגיה ראשונה – ממתי התחלנו לקרוא הפטרות? במחקר ישנם שני תאריכים אפשריים, המאה השנייה לפני הספירה בימי אנטיוכוס או במאה השנייה לספירה בימי הדריינוס. בשני הזמנים הללו היו גזירות נגד קריאת התורה ולכן ייסדו חכמים את רעיון התחליף הנבואי משום שאותו מותר לקרוא בעל פה. אבל הם קבעו שצריך להיות איזשהו קשר בין קריאת התורה וההפטרה וככל שהקשר הדוק יותר טוב יותר.
ישנה הפטרה אחת אותה לא זכינו לשמוע השנה, הפטרת שבת חול המועד פסח. היות והשנה נמשך חג הפסח ממוצאי שבת ועד שבת – שביעי של פסח לא שמענו את ההפטרה החשובה של חזון העצמות היבשות של הנביא יחזקאל. אישית כאשר אני קורא את חזון העצמות היבשות רק סוג אחד של מחשבות עולות בי. אני חושב על הורי שורדי שואה. אמי: ממסתור בדרום הולנד, אחת ויחידה מכל משפחתה. אבי: ממחנה הריכוז ברגן בלזן לאחר שכמעט כל משפחתו נספתה. היה אפשר לחשוב שאחרי סיום השואה לא יישאר טעם לחייהם של הורי, אבל לא ב-א' רבתי. הם צררו את מעט חפציהם ועלו, כמעפילים, לארץ ישראל, למרות ניסיונות הבריטים לעצור אותם בדרכם.
הקשר של הפטרת "חזון העצמות היבשות" לחיינו חשוב מאד. האירוע הגדול שקרה, של הקמת מדינת ישראל, הוא אולי הנס הגדול ביותר של תחיית העצמות. אבל מכאן ולהבא אנחנו, העצמות היבשות או בניהם/בנותיהם חייבים לתת את הדעת לתפקיד שיש לנו ולא לסמוך על ניסים.
מה קורה אתנו אחרי שרוחו של אלוהים השיבה לנו את חיינו? האם אנחנו מצליחים להתעלות על מה שאולי טבוע בנו מקדמת דנא מאז ששבטי בני ישראל עמדו לפני הכניסה לארץ אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר, או אולי עוד מוקדם יותר כאשר קרח ועדתו יצאו נגד הנהגת משה וכהונת אהרון. יצר הפלגנות וחוסר הסובלנות והסבלנות שיש לנו בשפע כלפי אלו שאינם חושבים/ נוהגים/ חיים כמונו.
הסיבות שגרמו לכך שעמנו היה בגלות כל כך הרבה שנים, הסיבות הללו טבועות עמוק ב- ד.נ.א שלנו: הפלגנות של: אשכנזים וספרדים, עשירון עליון ועשירון תחתון, שמאל וימין, דתיים וחילוניים, עירונים ובני הקיבוצים, פלגנות זו היא המשקיעה אותנו לתוך הבוץ של הבקעה בנבואת יחזקאל.
נבואת הנביא יחזקאל ממשיכה עד שבאה הרוח וכל הקמים שבו לחיים. אבל קיימים גם מנהגים שלא עוצרים בנקודה זו ובחרו להוסיף עוד כמה פסוקים מהנבואה הבאה שעניינה מה שיקרה לאחר שהעם יקום לתחייה במובן הסמלי: הפילוג בין חלקי העם יפסק ומתוך הפלגים יעלה עם אחד מאוחד:
וַיְהִידְבַרה' אֵלַי לֵאמֹר: וְאַתָּה בֶן אָדָם קַח לְךָ עֵץ אֶחָד וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה וְלִבְנֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב עָלָיו לְיוֹסֵף עֵץ אֶפְרַיִם וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו. וְקָרַב אֹתָם אֶחָד אֶל אֶחָד לְךָ לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ לַאֲחָדִים בְּיָדֶךָ… דַּבֵּר אֲלֵהֶם כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אלהים הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָיו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי (יחזקאל ל"ז 19-12)
ומה עם הפטרת שביעי של פסח? האם נסתפק בחיבור שטוח של שירה מהתורה המחוברת לשירה מהנביא? מחזור "השמחה שבלב" מציע לנו חלופה עניינית ומתחברת יותר לקריאת התורה של היום השביעי של פסח. הפטרה המחוברת יותר לטבע, לעונה ולארץ וקשורה לסיפור המופיע בתורה. הפטרה זו מופיעה ביהושע ג' 17-5. אצטט רק כמה פסוקים:
וַיְהִ֗י בִּנְסֹ֤עַ הָעָם֙ מֵאׇ֣הֳלֵיהֶ֔ם לַֽעֲבֹ֖ר אֶת־הַיַּרְדֵּ֑ן וְהַכֹּהֲנִ֗ים נֹ֥שְׂאֵ֛י הָאָר֥וֹן הַבְּרִ֖ית לִפְנֵ֥י הָעָֽם׃ וּכְב֞וֹא נֹשְׂאֵ֤י הָֽאָרוֹן֙ עַד־הַיַּרְדֵּ֔ן וְרַגְלֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ נֹשְׂאֵ֣י הָאָר֔וֹן נִטְבְּל֖וּ בִּקְצֵ֣ה הַמָּ֑יִם וְהַיַּרְדֵּ֗ן מָלֵא֙ עַל־כׇּל־גְּדוֹתָ֔יו כֹּ֖ל יְמֵ֥י קָצִֽיר׃ וַיַּֽעַמְד֡וּ הַמַּ֩יִם֩ הַיֹּרְדִ֨ים מִלְמַ֜עְלָה קָ֣מוּ נֵד־אֶחָ֗ד … וַיַּעַמְד֣וּ הַכֹּהֲנִ֡ים נֹ֠שְׂאֵ֠י הָאָר֨וֹן בְּרִית ה' בֶּחָרָבָ֛ה בְּת֥וֹךְ הַיַּרְדֵּ֖ן הָכֵ֑ן וְכׇל־יִשְׂרָאֵ֗ל עֹֽבְרִים֙ בֶּחָ֣רָבָ֔ה עַ֤ד אֲשֶׁר־תַּ֙מּוּ֙ כׇּל־הַגּ֔וֹי לַעֲבֹ֖ראֶת־הַיַּרְדֵּֽן׃
פעם שנייה, אחרי ארבעים שנות נדודים במדבר עומדים שבטי ישראל מול גוף מים שקשה לעבור אותו. משה ומטה-אלוהים כבר לא הולכים בראש המחנה גם לא אהרון הכהן אחיו. יהושע הוא היורש ובני אהרון הם הכהנים אבל מי הירדן, הגועשים ממי הפשרת השלגים בחרמון, עומדים כנד אחד ומאפשרים לשבטי ישראל את המעבר הבטוח אל הארץ המובטחת. ארץ כנען תהפוך לאחר מכן לארץ ישראל וכל מה שיתרחש הלאה יהיה בזכות מעשיהם או מחדליהם של בני השבטים אשר יהפכו ברבות השנים לעם ישראל.
שבת שלום וחג שמח