ביום שני הקרוב יתחיל חודש אלול. בבתי הכנסת הספרדים יישמע קולם של השופרות. כך מתחילה התקופה של חשבון הנפש והבדיקה העצמית הנמשכות עד יום הכפורים, ארבעים יום מאוחר יותר.
הרעיון הזה של הביקורת האישית על מעשינו נחשב כרעיון יסודי ביהדות. בניגוד לדתות אחרות אין היהדות מאמינה בגורל ולא בקביעה מראש של איזה מעשים חיוביים או מחדלים יעשה האדם במהלך חייו.
תחילת פרשת ראה מציגה בפנינו בצורה ברורה ביותר את האפשרויות העומדות בפני כל אדם:
רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: (דברים י"א 28-26)
בכוונתי ליחד את דבריי לשתי מילים המופיעות בפסוק הראשון: נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם.
הגאון מווילנה מתעכב בפירושו על המילה השלישית בפסוק: נֹתֵן. על מילה זו הוא בונה את פרשנותו לגבי הבחירה השמורה לאדם בלבד ולא לאלוהים: הנה מה שאמר 'נותן' ולא אמר 'נתתי', יבואר, שאם אמר 'נתתי', הייתי אומר שהבחירה הניתנת לאדם ללכת בדרך טוב, אבל אם בחר לו דרך הרע אין לו תקנה? לכן אומר הכתוב 'נותן', בלשון הווה שפירושו שאומר הקב"ה לאדם שכל ימיו עד סופם יש לך ברירה לבחור בדרך הטוב, אפילו עד יום המיתה. ואם יאמר האדם, האם יש לי תקנה אם הייתי רשע עד עכשיו, מה אעשה עם העבירות שעשיתי? האם תהיה לי תקנה? לכן אמר הכתוב 'היום', רק שילך בדרך הטוב מכאן ולהבא". (דברי אליהו על פרשת ראה בעיבוד קל)
הברכה והקללה המופיעים בהמשך הפסוק הראשון מופנים אל הכלל, אבל אין הם פותרים את הפרט ומחייבים אותו לא פחות מהכלל הציבורי. עניין זה בא לידי ביטוי במחויבות שיש לפרט לגבי מעשי הכלל. בימינו אנו פוגשים, לצערי, בדוגמה ברורה בכל מה שקשור למתרחש כיום במדינה שנשמעת מפי לא מעט א.נשים: הטענה שאין בכוחם להשפיע ולכן אין הם משתתפים ומשתתפות בהפגנות. פרשתנו פותחת במילה ראה, ביחיד, והדרישה כאן שהיחיד ייקח אחריות על מעשיו ויגשים את דברי התלמוד: לעולם יראה אדם את עצמו, כאילו חציו חייב וחציו זכאי…. עשה מצווה אחת, אשריו הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה. (בבלי קידושין מ' ע"ב)
המילה השלישית מתוך הפסוק הראשון שיש לתת עליה את הדעת היא המילה הַיּוֹם. את אחד הפירושים הטובים, בעיניי, אפשר ללמוד מדברי ר' נחמן מברסלב, הזקוקים לעיון בלבד ללא כל פירושים נוספים.
כך הם דבריו: "הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ". זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁלּא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם…וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה. כִּי כְּשֶׁרוֹצִין לִכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת ה' נדְמֶה לְהָאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לִשָּׂא מַשָּׂא כָּבֵד כָּזוֹ. אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם, לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל. וְגַם שֶׁלּא יִדְחֶה אֶת עַצְמוֹ מִיּוֹם לְיוֹם לֵאמר מָחָר אַתְחִיל, מָחָר אֶתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה וּבְכחַ כָּרָאוּי וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר הָעֲבוֹדוֹת כִּי אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתוֹ הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי. הַיּוֹם אִם בְּקוֹלוֹ תִשְׁמָעוּ, 'הַיּוֹם' דַּוְקָא". (ר' נתן מברסלב, ליקוטי מוהר"ן רע"ב).
נתונה בידינו האפשרות להחליט כיצד אנו משפרים את חיינו, קולו של השופר הוא זה שיקרא לנו בבוקרו של יום שני להתחיל במגמת השיפור. ראוי ורצוי כי ההחלטות שאנו אמורות ואמורים לקבל יתחילו להתרחש בעיקרון ובמעשה מוקדם ככל האפשר. המסורת היהודית נותנת לנו היום את האפשרות להתחיל מחדש.
שבת שלום
"