מי נעלם לעין בחברתנו? האם חווייתם בחייכם את תופעת ה"בלתי-נראוּת" ? כיהודים, כנשים, כמהגרים, כעובדים (במקום העבודה), כאבלים, כהומוסקסואליים או לסביות, כגרושים, כנכים, כבעלי הפרעות אכילה, כאלה אשר אבדו את הפרטנר שלהם לחיים, או שלא היה להם בן זוג אף פעם, או כאלה הנמצאים בחשכת הדיכאון.
מי הם אלו הנהנים מהברכה? ולמי הקללה בחברה? האחרונים הם הקשישים, ניצולי שואה, הרעבים לחם, דרי האוהלים.
אך פרשת השבוע דווקא מצווה אותנו לא להתעלם מאלו שאין להם, מאלו שלא "נראים" בציבור החברתי:
"כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" (שם טו, ז-ט).
גם כאשר מדובר על המחזוריות החקלאית של שנת השמיטה, באה התורה ומזכירה לנו כי יש גם פן חברתי חשוב: לבטל חובות, ולפתוח יד לנזקק. הפרשה מזהירה אותנו בפני תופעת העין הרעה. מה היא אותה עין רעה? זו העין אשר אינה רואה את ה"אביון" כחלק מקהילתו, כאשר הדרישה היא לראותו כאח. לפתוח את שערי הצדק החברתי לאחר. לא די לצעוק למען צדק חברתי, עליך לפעול כדי לפתוח שערים נעולים.
לעומת העין הרעה אנו גם פוגשים בתופעת העין הטובה, כך אנו לומדים מדברי הירושלמי:
"עין טובה ונפש טוב ונפש שפלה ורוח נמוכה אל יתחלל שמך בנו ואל תעשינו שיחה בפי כל הבריות ואל תהי אחריתנו להכרית ולא תקוותינו למפח נפש" (תלמוד ירושלמי.ברכות פרק ד דף ז טור ד /ה"ב)
עין טובה דורשת מאתנו עשייה ממשית, כדברי המשנה בפרקי אבות: "אמר להם [רבן יוחנן בן זכאי] צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם? רבי אליעזר אומר: עין טובה, רבי יהושע אומר: חבר טוב, רבי יוסי אומר: שכן טוב, רבי שמעון אומר: הרואה את הנולד, רבי אלעזר אומר: לב טוב. אמר להם [ריב"ז]: רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם" (אבות ב, משנה ט).
כפי שפרופ' אבידור שנאן כותב: נדיבות המתבטאת בנכונות לחלוק את הרכוש והידע עם אחרים. לעומת זה, עין רעה, היא מטפורה לצרות עין, קמצנות, חוסר נדיבות בוטה. והייתי מוסיפה כי עין רעה היא מן עיוורון חברתי, התעלמות ממצב חברתי או אדם שלא מוצאים חן בעינינו. הכל ענין של פרספקטיבה, ראיה של הצד השני, פתיחות למגוון דעות, לא אך ורק הראות הצרה והנוחה שלנו. המילה פרספקטיבה כוללת את השורש לכבד, " respect" בלעז.
הברכה נמצאת, זה רק ענין של פקיחת עיניים לראות והושטת יד לעשות.
מרטין בובר כותב: "כל עוד האהבה 'עיוורת', כלומר כל עוד אינה רואה ישות שלמה, היא אינה נתונה באמת להשפעת עולם הזיקה הראשוני. השנאה עיוורת מטבעה. מי שרואה ישות שלמה וחש צורך לשלול אותה, כבר אינו נמצא בממלכת השנאה אלא בממלכת המגבלה האנושית על הכוח לומר 'אתה'.
פרשת ראה מסתיימת בברכות חיינו כיהודים בפסח, שבועות וסוכות. כתוב כי על כולם לשמוח בחגים האלה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ (שם טז, יד) .
מה קורה בשלושת הרגלים? אנו מצווים לראות את פני ה' אלהינו. כיצד רואים את פני השכינה? מראים את פנינו הטובים, מגיעים למקדש ושם "איש כמתנת ידו כברכת ה' אשר נתן לך", נותנים מתנה, כל אחד לפי יכולתו או יכולתה. שם, במקדש, שוכנת השכינה והיא באה לידי ביטוי בראיית הברכה ובפתיחת הלבבות והידיים.