לפי התורה, זמן רב לפני בריאת בני האדם כבר נמצאו בעולם הטוב והחיים: אור, שמש וירח וכוכבים, צמחים, ביניהם עצי פרי, דגים ותנינים, שרץ נפש חיה ועוף – כולם נראו טובים בעיני אלהים, שברך לראשונה אי-פעם: "פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ" (בראשית א, כב). גם הרע נברא, עדיין כיכולת, ונמצא בעץ הדעת טוב ורע שבתוך גן-העדן.
ביום הששי נבראו בעלי החיים הגדולים והאנושות, ואלהים ברך אותם: "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ" (שם א, כח). אלהים הזהיר וציווה את האדם רק לא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, וכך הופיע בעולמנו האיום הראשון במוות. מייד אמר אלהים: "לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ" (שם ב, יח). כנראה שבעלי חיים אחרים לא סבלו מבדידות, אך האדם לא ידע כיצד להתמודד מול קשיי החיים, הוא לא ידע להחליט בעצמו. אלהים הבין שהאדם היה זקוק למישהו או מישהי לחלוק עמו את חרדותיו, וברא את האישה – "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (שם ב, כ).
בסופו של דבר, אכלו האיש והאישה יחד מהפרי שנתן להם דעת טוב ורע – או אם אפשר לומר, דעת לטוב ולרע.
בבד בבד, התחילו בני האדם לדבר. מה היו המילים הראשונות אי-פעם של אדם? "אֶת-קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי-עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא…הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי, הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל." (שם ג, י-יב). במילים אחרות, התחלנו לדבר עם הצדקות ותלונות – האחר הוא תמיד האשם. בני האדם אכלו מפרי הדעת טוב ורע ובחרו לעשות לשון הרע. עכשיו שיש להם מודעות לגבי מה שקורה סביבם, מנסים להבין את מציאות העולם ומקומם בתוכו, כולל מודעות לגבי המוות, שאולי תמיד היה שם, והם לא ידעו.
רק אחרי זמן רב מכירים בני האדם את הפחד מהקללה כתוצאה ממעשה לא טוב שנודע מלכתחילה. אחרי יותר מעשרים דורות, חשש יעקב שיצחק אביו יוכל להבין שהוא, יעקב, לקח את מקומו של בנו עשיו, וידע שהתוצאה תהיה קטסטרופלית: קללה. מעניין לשים לב שיעקב לא חשש לרמות את אביו, אבל חשש לתוצאת המעשה אם אביו יגלה את דבר הרמיה.
בפרשת ראה, אלהים פונה אל בני ישראל ואומר:
רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה (דברים יא,כו). אלהים כבר אינו מדבר עם אדם וחוה, שהיו נאיבים, בלי סיפורי חיים, ללא ניסיון, שרומו בקלות על ידי הנחש הראשון שהופיע בדרכם. כעת אלהים מדבר עם כל אחד ואחת מאיתנו, אחרי שנים על גבי שנים של חוויות טובות ורעות, כולן תוצאותיהן של הבחירות שלנו – ושל אחרים גם כן – בחיינו. כל אחד כבר יודע שהוא מסוגל לבחור, ושהבחירות הללו גורמות תוצאות חיוביות ושליליות לא רק לעצמו ולעצמה, אלא לעולם כולו. אולי בגלל זה אומר אלהים "רְאֵה (ביחיד), אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם (ברבים) הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה". הבחירה היא אינדיוידואלית, אבל התוצאות נופלות על כולם.
כשאנו חיים כולנו יחד, החיים מעורבים בבחירות טובות ורעות , בברכות וקללות קולקטיויות. בפרשת ראה גם שמים לב לדמותו של נביא השקר – שדומה כאן לדמות הנחש בסיפור אדם וחוה. התורה מזהירה אותנו שמי שחולם לחיות בעולם דמיוני, מלא אלים ומשיחים ובעלי גאולה שמבטיחים חיים רק של ברכות, בקלות יפול בידי "נביאי שקר" מכל סוג אפשרי, אלה שמבטיחים חיי גן-עדן ומודעים שאין ביכולתם להעביר מתנה מופלאה כזאת.
פרשת ראה מדברת עם פרשת ניצבים: "נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים" (דברים ל,יט). בעולם לא מושלם, הבחירה בחיים, תוך ידיעה ברורה שהם אינם מושלמים, נותנת לכל אחד ואחת מאיתנו את ההזדמנות לעשות את מה שביכולתנו כדי לתקן את העולם.
נברך את חדש אלול, המתחיל ביום חמשי הבא, ונתחיל להתכונן לשנת תש"ע המתקרבת – ונבחר בחיים.
שבת שלום