גם השבת נוציא מארון הקודש שני ספרי תורה. בספר הראשון נקרא, על פי הסדר, בפרשת "פקודי". הקריאה בספר השני מעניקה לשבת את שמה המיוחד "שבת החודש".
שבת החודש מבשרים על ראש חודש ניסן, ומוסיפים לקריאה שעל הסדר תוספת מיוחדת מתוך פרשת בֹּא: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁה וְאֶל־אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר׃ הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם לְחׇדְשֵׁי הַשָּׁנָה" (שמות י"ב 2-1). דברים אלו נאמרים למשה על ידי הקב"ה בזמן ההיערכות למכת בכורות, ולקראת יציאתם של בני ישראל משעבוד אל עבר תהליך גאולה שנמשך עד ימינו.
רש"י מלמד על הפסוק ומתעכב על משמעות המילה "הזה": "הזה = נִתְקַשָּׁה מֹשֶׁה עַל מוֹלַד הַלְּבָנָה, בְּאֵיזוֹ שִׁעוּר תֵּרָאֶה וְתִהְיֶה רְאוּיָה לְקַדֵּשׁ, וְהֶרְאָה לוֹ בְּאֶצְבַּע אֶת הַלְּבָנָה בָּרָקִיעַ וְאָמַר לוֹ כָּזֶה רְאֵה וְקַדֵּשׁ…". האם הקושי של משה באמת נבע מהבנת צורת הלבנה המתחדשת (ומכאן, קביעת זמן תחילתו של החודש החדש) או מהבנת רעיון התחדשות הלבנה? האם ממש עכשיו, אחרי תשע מכות קשות ומערערות סדרי עולם יכול משה עוד להחזיק ברעיון הגאולה? ולא סתם גאולה, אלא גאולה של צמיחה ויציאה מתוך אפלת השעבוד לחיים חדשים?
יציאת מצרים התרחשה בזמן שהלבנה עגולה וזוהרת בשמים, אבל צריך לדייק: הקב"ה ציווה על משה לראות את הסהר הדקיק של תחילת החודש ולקדש דווקא אותו!
אלוהים (כלומר, הבריאה כולה) ומשה מציגים בפנינו מחזה קדוש, שקורא לנו לזכור להסתכל על הלבנה המתחדשת כדי שנאמין ונדע שהתחדשות עצמה אפשרית. קריאה זו של אלוהים אל משה ואלינו חזקה יותר עם כל שנה שעוברת ונאמרת עד עולם: "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם… מֹשֶׁה הֶרְאָה אֶת הַחֹדֶשׁ (הלבנה בחידושה) לְיִשְׂרָאֵל, וְאָמַר לָהֶם: כַּזֶּה הֱיוּ רוֹאִין וְקוֹבְעִין אֶת הַחֹדֶשׁ לַדּוֹרוֹת" (מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְפִסְחָא ב׳:א׳).
בכל שנה, אפילו בזמנים כמו אלה שאנו חוות וחווים היום, מצוות הבורא היא שנזכור לא רק שהגאולה התרחשה אי אז בעבר, אלא שהגאולה ממשיכה להתרחש.
סהר דקיק של אור חותך את האפלה וקורא אלינו לזהות אותו, להצביע עליו ולקדש אותו. זו מצוות הפסח.
שנזכה לבשורות טובות, לגאולה שלמה וריפוי לכל עם ישראל ולכל באי העולם.
זה הזמן להתחיל בהכנות לקראת חג הפסח ולזכור כי ישנם כאלו שלא יהיו מסוגלים, בלי עזרתנו לחוג את החג כראוי.
שבת שלום וחודש טוב