וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר: כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם: זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה': כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת ה': הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי ה' לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם (שמות ל' 11-16).
השבת נקראת גם שבת שקלים משום הציווי להביא מחצית השקל תרומה לה'. היא הראשונה מבין שבתות ההכנה לקראת חג הפסח. מאז ראש חודש אדר לפנינו ששה שבועות של הערכות עד לחג הראשון בלוח העברי ובתולדות עם ישראל: חג הפסח, שהוא גם חג האביב, חג המצות, חג החירות. בימים שבית המקדש היה קיים סימלה השבת המיוחדת הזאת את תחילת ההכנות לקראת הפסח, זאת באמצעות שיפוצים תקופתיים בבית המקדש ורכישת הבהמות לשם הקרבת קורבנות הציבור בחג המתקרב.
מטרתן של ארבע הפרשיות הנקראות בתורה בתקופה שבין ראש חודש אדר (ובשנה מעוברת – ערב ראש חודש אדר ב') לראש חודש ניסן היא למקם בתודעת העם את אותם דברים שהתרחשו בבית המקדש בעת ההכנות לחג הפסח. היוצאת מן הכלל היא שבת זכור, היא השבת שלפני פורים, שעניינה הוא חיסול הרוע והרשעה והפגיעה שפגעו העמלקים ביוצאי מצרים שנדדו בדרכם אל הארץ המובטחת.
גם ההפטרה לשבת שקלים היא מיוחדת ואין אנו פוגשים רבות כמותה. ככלל אין אנו מוצאים בספרות הנבואה עדויות רבות לגבי מנהגים שנהגו בתקופת הבית הראשון. תקופה זו מצויה בצל עמוק של אי ידיעה לגבי מה שקרה בה. והנה בהפטרה שנבחרה לשבת שקלים אנו מוצאים עדות מימי המלך יהואש המספרת לנו כיצד הצווי העתיק מהתורה בא לידי מימוש מאות שנים מאוחר יותר.
אנו קוראים: וַיִּקַּח יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן אֲרוֹן אֶחָד וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ וַיִּתֵּן אֹתוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ מִיָּמִין בְּבוֹא אִישׁ בֵּית ה' וְנָתְנוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים שֹׁמְרֵי הַסַּף אֶת כָּל הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה': וַיְהִי כִּרְאוֹתָם כִּי רַב הַכֶּסֶף בָּאָרוֹן וַיַּעַל סֹפֵר הַמֶּלֶךְ וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וַיָּצֻרוּ וַיִּמְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא בֵית ה': וְנָתְנוּ אֶת הַכֶּסֶף הַמְתֻכָּן עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה הַמֻּפְקָדִים בֵּית ה' וַיּוֹצִיאֻהוּ לְחָרָשֵׁי הָעֵץ וְלַבֹּנִים הָעֹשִׂים בֵּית ה': וְלַגֹּדְרִים וּלְחֹצְבֵי הָאֶבֶן וְלִקְנוֹת עֵצִים וְאַבְנֵי מַחְצֵב לְחַזֵּק אֶת בֶּדֶק בֵּית ה' וּלְכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא עַל הַבַּיִת לְחָזְקָה (מלכים ב' י"ב 10-13).
יש לנו כאן תיאור יחידאי של פעולות השיפוץ והכנת בית המקדש לקראת חג הפסח כפי שהיה נהוג בימי הבית.
עם חורבן המקדש בטלה הסיבה האמיתית-המקורית לאיסוף תרומת מחצית השקל. מה שנשאר הוא הקריאה בתורה המזכירה את הנושא, ומעלה את רעיון התרומה הראויה להינתן על ידי כל אדם מישראל. העיסוק בה מהווה הכנה לקראת קיום מצוות "מתנות לאביונים" של חג הפורים ומצוות "קמחא דפסחא=מעות חיטין" של חג הפסח.
אחת הסוגיות המעניינות בנושא תרומת מחצית השקל הוא הציווי "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". הציווי ניתן לציבור כולו, עשיר ועני כאחד, כדי שלא יהיה אדם שלא יזדהה עם המתרחש במקדש. מדוע לא לאפשר לכל אחד לתרום כפי יכולתו? אחד ההסברים המקובלים מדגיש כי עצם חיוב העם כולו אינו מאפשר לאלה הדואגים רק לעצמם להימנע מתרומה. לא יכולה כאן להיות טענת אי יכולת – כולנו מחויבים ועל כן גם אני שאינני נוהג לתרום בדרך כלל – תורם. כך בא לידי מימוש רעיון האחדות בעם. כולנו נושאים בנטל וכולנו תורמים ממה שיש לנו.
למרות חורבן בית המקדש לפני 1944, שנה ולמרות שחיוב מצוות מחצית השקל לא קיים בפועל, אנו ממשיכים להזכיר את מקומה של שבת שקלים. אני סבור שגם בימינו, חשוב שהציבור כולו, קהילות ויחידים, יישם את רעיונותיה של השבת הזאת ויגלה נדיבות לב ורצון לקיים את המצווה של עזרה לזולת הנזקק. בהיות התנועה הרפורמית תנועה שוויונית ראוי שקיום המצווה יחול, שלא כנאמר במבוא, על כל אישה ואיש מגיל עשרים ומעלה.
עוד הערה נוספת לסיכום: לא פעם אנו מחפשים דרכים יצירתיות לקיומן של מצוות עתיקות שנעלמו מחיינו. שוויה של מחצית השקל בימינו הוא 40 ₪. ממש "בזול" לגבי קיום מצווה מהתורה.