תורה ביצירה – פרשת ויקהל

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה'.

בפרשת ויקהל מכנס משה את עם ישראל לאסיפה. העם מתקהל סביב ושומע את הדברים אשר ציווה להם ה'. המצווה הראשונה בפרשה היא המצווה על קידוש השבת כיום מנוחה.בלאחר מכן מופיעות שוב, כמו בפרשות הקודמות, הוראות לבניית המשכן וכליו.בבני ישראל מתבקשים שוב לתרום את רכושם ואת כישרונותיהם לטובת בניית המשכן. בין השאר מתוארות יריעות הבד המפוארות מהן עשויים קירות המשכן, היריעות נטוות בידי נשים המוכשרות לכך מקרב העם. המשכן מתהדר בבדים בצבעים היקרים ביותר שהיו קיימים בתקופה זו: תכלת, ארגמן שני ושש.

בפרשת ויקהל מתוארת עבודת האומנות המורכבת של בצלאל שניהל את בניית המשכן. בצלאל יוצר ארון בו מונחים לוחות הברית. הארון מצופה זהב טהור ועליו עומדים שני כרובים מזהב, הכרובים הם דמויות של מלאכים. המלאכים פונים זה אל זה ופורשים כנפיים. מתוארת גם המנורה שהוצבה במשכן והיא היום סמלה של מדינת ישראל.