פרשת בראשית פותחת את התורה באירוע מרגש: אלוהים בורא את העולם וכל אשר בו! הבריאה נעשית בשבעה ימים כאשר היום השביעי, יום השבת, מוקדש למנוחה. ביום השישי אלוהים בורא את האדם. בפרשה שלנו ישנם שני סיפורי בריאה, בסיפור הראשון נברא האדם ב"צלם אלוהים". הזכר והנקבה נבראים יחד בדמותו של אלוהים. בסיפור הבריאה השני בורא ה' את האדם "עפר מן האדמה". האישה נבראת בסיפור זה מהצלע של אדם. עוד בפרשה אדם וחווה אוכלים מפרי עץ הדעת, האדם קורא בשמות לכל החיות וקין והבל רבים את ריבם המר. פרשת הבריאה מסתיימת בהחלטתו של אלוהים להשמיד את כל מה שברא בגלל חוסר שביעות רצון- אולי קצת בדומה לאמן שאינו מרוצה מטיוטת עבודתו. זהו
בעצם סימן לבאות שמוביל אותנו לפרשה הבאה- פרשת נח.
הצעה ליצירה: צלם אלוהים משתקף אלינו דרך המראה
חומרים
- קרטון ביצוע חתוך לריבוע בגודל 01X01מראה ליצירה (להשיג בכל חנויות הפנאי והיצירה)
- צבעים
- פייטים/ נצנצים
- מדבקות
- דבק
תהליך היצירה:
- נדביק את המתלה אל קרטון הביצוע. על הצד השני של הקרטון נדביק את המראה.
- נקשט את קרטון הביצוע סביב המראה בעזרת הטושים, הפייטים והמדבקות.
- נסיר את כיסוי הפלסטיק מעל המראה.
- .נביט אל המראה וננסה לגלות- מה מיוחד בנו? מה אנו אוהבים בעצמנו? במה אנו
דומים לאלוהים? מהו צלם האלוהים שבנו?
הצעה נוספת ליצירה:
מתוהו ובוהו לבריאת העולם- נתנסה בעצמנו בבריאת עולם מתוהו ובוהו
חומרים:
- דף לבן (ניתן לכתוב עליו את הפסוק מבראשית : "והארץ היתה תוהו ובוהו", בראשית א' פסוק ב)
- טושים
- נצנצים
- דבק
תהליך היצירה:
- נצייר על הדף עם טוש שחור קשקוש עם רווחים די גדולים בין הקווים, זהו התוהו ובוהו שלנו
- נסתכל בתוהו ובוהו וננסה למצוא צורות מהטבע: חיות, בני אדם, הרים, ים ועוד.
- נמלא את הקווים בצבע להדגשת הצורות שמצאנו ונוסיף להן פרטים כגון עיניים.
סיפור לשבת / מיה דובינסקי ויעל מולצ'דסקי
יום שמתמעט והולך
היום שבו נברא האדם היה יום מיוחד. הם נבראו שניים: איש ואישה, והסתכלו סביב בעיניים מלאות פליאה. "כמה יפה הוא העולם," אמרו האיש והאישה. הם הרימו את עיניהם אל השמיים להביט בציפורים, שתו ממי הנחל הקרירים והתחממו בקרני השמש הנעימות. האיש והאישה נהנו מאוד מהיום הראשון שלהם בעולם. אבל כשהתקרב הערב וירדה החשכה הם נבהלו נורא.
"אוי ואבוי," אמרה האישה, "אולי עשינו משהו רע, אולי העולם הופך תוהו ובוהו?" "ולאן נעלמו כל הדברים היפים שגילינו?" תהה האיש, "אני לא רואה כלום!" "אני דווקא רואה הכול," עלה קול מצמרת של עץ ומשק כנפיים נשמע באוויר.
"איזו ציפור שחורה ומפחידה," לחש האיש. "אני לא ציפור, אני עטלף," ענה הקול, "כל היום אני תלוי הפוך בין הענפים. רק בלילה אני עף לי ויוצא לטיולים!"
"אז אולי אתה יודע לאן נעלמו כל הדברים?" שאלה האישה.
"שום דבר לא נעלם, רק האור. עכשיו חושך, לילה, הזמן שאני הכי אוהב! " והעטלף התעופף לו.
"אם ככה, נלך לחפש את האור," הציע האיש.
"רעיון מצחיק ומגוחך," עלה קול אחר מצמרת העץ, ושתי עינים צהובות התעופפו לעברם.
"הצילו! מי זה הייצור הזה?!" צעקה האישה.
"אני ינשוף," ענה הקול, "אני מממשלת הלילה, ואילו אתם, כמדומני, מממשלת היום, לא כן?
"איזה חכם," לחש האיש.
"חכם בלילה!" הוסיף הינשוף, "כי העולם מעניין לאין שיעור עם רדת החשכה!"
"שטויות, שטויות," אמרה האישה, "אני בכלל לא אוהבת את ִמ ְשֶל ֶלת הלילה ואת החשכה הזאת. הנה, בגללה דרכתי על קוץ!"
"אני לא קוץ," צייץ קול לרגליה, "אני קיפוד. וגם אני אוהב את החושך. ביום חם לי ובחושך נעים וקריר. בלילה כמעט כולם ישנים ואף אחד לא מפריע לי לחפש אוכל, רק אתם!"
"ישנים?" התפלאה האישה. "כן," אמר הקיפוד, "שוכבים ועוצמים עיניים ונחים."
"אולי ננסה גם אנחנו?" הציע האיש, ופיהק פיהוק גדול. "ננוח קצת ואז נמשיך לחפש את האור."
האיש והאישה הניחו את ראשם על העשב הרך. הם עצמו את העיניים וישנו בשלווה את הלילה הראשון שלהם בעולם.
ועם שחר, כשקרני השמש האירו את הארץ, קרא השכוי בקול גדול "קו-קוריקו! קו- קוריקו!"
והאיש התעורר. "אישה, אישה," הוא קרא בהתרגשות, "תראי, האור חזר!" האישה פקחה את עיניה וחייכה. "חשבתי שהאור לא יחזור לעולם, זהו נס!"
"נס זה הוא מנהג בעולם, יש חושך ויש אור, יש יום ויש לילה, כל מי שיש לו בינה יבחין בכך." אמר השכוי.
והאיש אמר, "תקשיבי, כל הציפורים שרות לכבוד האור."
"איזו שמחה! איזו ברכה!" קראו שניהם יחד והשכוי הוסיף "קו- קוריקו"!
המדרש על פיו עובד הסיפור: תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף ח', עמוד א'
תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר, אוי לי שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים. עמד וישב ח' ימים בתענית ]ובתפלה[. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר, מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים.
עוד סיפור לפרשת בראשית
על מה רבו קין והבל?
כך מספרת האגדה:
יום אחד היו קין והבל מתווכחים מהבוקר ועד אחרי הצהריים. אמרו נצא לטייל עד שעת בין
ערביים.
אך אבוי! הטיול לא הביא לשלום בין השניים ולכולם רק הביא דמעות לעיניים.
אמר האח האחד לאחיו אציע לך הצעה ואז תוכל להשיב.
העולם כולו לנו הוא ירושה וכאן הפרדת כוחות דרושה.
קין את האדמה לעצמו ייקח וכל מה שלקרקע לא מחובר- להבל שייך.
חשבו כולם- הנה סוף לסכסוך! אך הם לא צפו את זה הסיבוך:
יצא הבל לרעות את הצאן והנה קין כולו זעם וחרון,
אולי הכבשים לך שייכות אך על אדמתי היפה לא אתן להן לרעות!
אם כך, אמר הבל את כל בגדיך הורד, אתה את זכותי על כל חוט תכבד!
וכך ממשיכים האחים ורבים,
האחד צועק תתפשט הבגדים הם שלי! עוף באוויר זועק השני!
כעת אתם וודאי שואלים- מה היה סופם של שני האחים?
אז רק זאת נאמר הסוף רע ומר! ואתם שלא תדעו סבל אל תהיו כמו קין והבל,
כשיש ריב ביניכם והכל כה נורא, שבו דברו והציעו פשרה.
בשיחה ובנועם פתרו כל משבר ונזכה למחר יפה יותר.
המדרש על פיו עובד הסיפור: בראשית רבה כב:ז
"ויאמר קין אל הבל"- אמר קין להבל: בוא ונחלק את העולם. אמר לו: הן! אמר קין: "טול אתה את המטלטלים (רכוש) ואני את הקרקעות". והתנו (הסכימו) ביניהם שלא יהא על זה כלום (שלאחר החלוקה לא יהיה ביניהם קשר נוסף). התחיל הבל לרעות את הצאן. אמר לו קין: "אדמה זו שאתה עומד עליה שלי!". אמר לו הבל: "צמר זה שאתה לובש שלי!". זה אומר: "חלוץ!" (הורד את הצמר!) וזה אומר: "פרח!" (עוף באוויר ואל תיגע באדמתי!). מתוך כך- "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו"
שיחה לשבת
צלם ה':
– מה מייחד את האדם מכל החיות? מה יש בנו שאי אפשר לראות במראה? איפה
מסתתרת הנשמה שלנו? במה אנחנו יכולים להיות דומים לאלוהים?
אור וחושך:
– מה תוכלו להגיד למישהו שפוחד מהחושך כדי שלא יפחד? מה היו אומרות חיות
הלילה? מדוע הן זקוקות לחושך? מדוע העולם זקוק לחושך?