בהבזק אחד של ברק נתן אלוהים לנוח את כל הפרטים: מידות, חומרים, ואפילו שרטוטים מדויקים של תוכניות הבנייה. בחיל וברעדה לקח נוח את כל התכניות, והסכים לבנות את התיבה. "זכור", אמר לו אלוהים, אתה חייב לסיים את כל העבודה, ולהעלות עליה את כל מי שציוויתי בתוך שנה בדיוק".
כשהגיע התאריך, התקדרו השמיים, הארץ החלה לרעוד והים גאה. אלוהים הציץ למטה לארץ, והנה הוא רואה את נוח יושב על מרפסת ביתו ובוכה. "נוח, היכן התיבה?" רעם אלוהים בקולו.
"הו, אלוהים, אנא סלח לי", ייבב נוח. "עשיתי כל מה שהיה ביכולתי לעשות, אבל היו המון בעיות. קודם כל הייתי צריך להשיג רשיון בניה, אבל התוכניות שנתת לי לא התאימו לנהלים ולתקן. נאלצתי לשכור חברת הנדסה שתשרטט את התוכניות מחדש. אחר כך נקלעתי לוויכוח גדול עם מכבי האש, על השאלה: האם התיבה זקוקה לגלאי עשן, למערכת מטפים וזרנוקי מים לכיבוי אש. הוועדה לבנייה טענה שאני עובר על חוקי העזר העירוניים בכך שאני בונה תיבה בחצר שלי.
כמו כן נאלצתי להשיג אישורים מיוחדים מהמחלקה לתכנון ושיפור פני העיר.
אחר כך הייתה לי בעיה להשיג מספיק עצים לבניית התיבה, כי יש איסור חמור על כריתת עצים ביער הסמוך, זאת על מנת להגן על זן של ינשוף מנומר שהולך ונכחד. בסופו של דבר הצלחתי לשכנע את רשות היערות שאני זקוק לעצים כדי להציל את כל הינשופים בעולם ולא רק את הזן המנומר לעומת זאת הסתבר שהחברה להגנת בעלי הכנף אסרה כל ציד ינשופים, כך שתדע לך שלא הצלחתי להשיג זוג ינשופים לתיבה.
כאשר בעיות אילו הסתיימו התארגנו הנגרים ועשו להם ועד עובדים. הוועד הכריז על שביתה וניהול משא ומתן על תנאי העסקתם בלית ברירה הייתי חייב לחתום על הסכם עם הסתדרות הנגרים לפני שמישהו בכלל הסכים להחזיק בידו גרזן או מסור. עכשיו יש לי 16 נגרים על התיבה, אבל אף לא ינשוף אחד.
כשהתחלתי לכנס את החיות, הוגשה נגדי תביעה על ידי המועצה להגנת בעלי חיים. הם התנגדו לכך שאקח אל התיבה רק זוג מכל סוג של חיה. הם טענו שלכל החיות יש זכויות שוות וצריך להציל את כולן. בדיוק כשהצלחתי להביא לביטול התביעה בבית המשפט, הגיעו אלי נציגים של הרשות לאיכות הסביבה, אלו דרשו ממני למלא דו"חות מפורטים אודות המבול הצפוי שאתה עומד להביא על הארץ. הם לא בדיוק אהבו את הרעיון שמשהו שקשור לתחומם יקרה ללא מעורבות פעילה שלהם.
אחריהם בא אלי הצבא, ודרש שאציג בפניו מפות מפורטות של אזורי המבול ותחזיות של גובה המים במילימטרים. שלחתי להם את המפות ואת כל הנתונים, ובדיוק עכשיו אני שקוע באמצע מערכה משפטית מול המרכז להזדמנות שווה, לטענתם שאני מפלה על רקע דתי בכך שאני לא לוקח אל התיבה אנשים לא מאמינים.
אם לא די בכך הרי שמס הכנסה עיקל לי את כל הנכסים ואת חשבונות הבנקים, בטענה שאני מתכנן את התיבה כדי לברוח באמצעותה מהארץ וככה להתחמק מתשלום מסים. כרגע קיבלתי מכתב התראה ממשרד התיירות על כך שאני צריך לשלם מס עינוגים מיוחד לכלי שיט שנבנים למטרת נופש. הם טוענים שהתיבה הינה למעשה ספינת שעשועים. ואם כל זה עדיין לא הספיק, אז הארגונים האנטי דתיים הגישו גם תביעה לבג"ץ שיורה על הפסקת הבנייה, מאחר שאם אלוהים הולך להציף את הארץ במים הרי שזה אקט דתי ומנוגד לחוקה, הם טוענים כי זו מדינת חוק ולא מדינת הלכה.
האמת, אלוהים, אני לא חושב שאני יכול לסיים את הבנייה של התיבה הזאת לפחות עוד חמש-שש שנים".
כשסיים נוח את דבריו התבהרו לפתע השמיים, השמש יצאה מאחורי העננים, הים נרגע וקשת הופיעה בענן. נח הביט למעלה בשמחה ובתקווה, ושאל: "מה פירוש כל זה, אלוהים? האם שינית דעתך ואינך מתכוון עוד להרוס את הארץ?"
ענה לו אלוהים: "לא, אין כל צורך שאני אעשה זאת. הממשלה כבר עשתה את זהב מקומי".
נח היה איש צדיק ותמים/ דן אלמגור פזמון: נח היה איש צדיק ותמים X 3 ולכן נשאר יבש
הציץ האל פעם מחלון המשרד,
ראה את העולם והגיב מיד:
"בראתי בני אדם, אך שכחתי בשביל מה,
אמחה אותם במים מעל פני האדמה".
ירד האל למטה והעיף מבט רגוז
פתאום ראה את נח (בחור מאה אחוז)
וזה בסגנון של אותם הימים:
"נח היה איש צדיק ותמים" פזמון…
אמר האל: נח ת'עולם צריך לרחוץ.
תראה איזה טינופת, תראה גם כמה בוץ.
אז קח עצים נח, אלפיים קוב
ובנה תיבה מגופר, ממש כמו שכתוב.
אמר נח: "בוס, זה גוב נורא קשה".
אמר האל: "נח, קח את יפת חם ושם".
– "בוס, קבלתי כאן בגב הקסנשוס".
– "בלי פוילשטיקים! נח אפ שתיים זוז" פזמון…
נח הודיע : "התיבה הנה היא בוס".
– " אוקי נח, ועכשיו תוכל לדחוס
שנים שנים, עם רב להשגחה.
וכן את גברת נח ואת כל המשפחה".
נח שח: "בוס, מעונן כבר חלקית".
האל ענה: "נח, אל תזחל כמו תמיד".
"בוס, תראה, מרגישים כבר טיפות".
ענה האל: "נח, סגור ת'פה ות'דלתות". פזמון…
הם שטו כך ולפתע זבנג איום. – "קבלתי פנצ'ר בוס, נתקעתי במקום".
"נתפס לנו הבק-אקס, לבי נחרד".
האל שח: "נתקעת, נח, על האררט".
נח שאל: "בוס, לרדת מותר"?
האל אמר: "נח, המבול מזמן עבר".
די! נמאס לי, אחזור לי למשרד,
את המבול הבא כבר תעשו לבד". פזמון…