לפי רש"י, כדי להוכיח לעולם שהאלוהים שהוציא את עם ישראל ממצרים ובחר בנו להיות עמו בספר שמות, זה אותו האלוהים שברא את העולם כולו. כך שיהיה ברור לכולם מה המעמד של העם היהודי לעומת כל אומות העולם.
בעידן המודרני, חופרים ארכיאולוגים בכל העולם כדי להבין את הההיסטוריה ואת הפְּרֵהִיסְטוֹרִיָה, הזמן שאין עליו דיווח כתוב. בארץ ישראל ובאזור המזרח התיכון אנחנו מחפשים כל הזמן את ה"הוכחה" שסיפורי התנ"ך אכן התרחשו, ומה שכתוב בתנ"ך הוא האמת. באותה מידה בה אנחנו מנסים להוכיח את קיום העם היהודי בארץ עוד מתקופה קדומה, כדי לתת לגיטימציה להימצאות שלנו בארץ היום.
הסיפור של נח והמבול הוא דוגמה מובהקת לסיפור התנ"ך "שלנו". סיפור דומה מופיע כמעט בכל תרבות קדומה, מהמזרח התיכון עד דרום אמריקה. הגרסה הקדומה ביותר שמוכרת לאנושות נמצאת ב"עלילות גילגמש", מהאלף השלישי לפני הספירה. רבים טוענים שהעובדה שיש הרבה סיפורי מבול מעידה על תופעה אמיתית, שהשפיעה על כלל האנושות. יש גם הטוענים שלא היה מבול פיזית, אלא הסיפורים מתארים מצב אנושי פנימי ופסיכולוגי, שמעיד על תכונה משותפת לכלל האנושות.
כיהודייה, האם עלי להתעניין בסיפורים של תרבויות אחרות, או להתעלם מהם ולהתרכז בסיפור שלי?
מחד גיסא, בהתבוננות בסיפור המבול, אנחנו מוצאים, כביכול, את הגנאולוגיה של משפחתנו – אם אברהם הוא האב של עם ישראל, אפשר לומר שנח הוא הסבא של עמנו. אנחנו מנסים להכיר אותו ואת משפחתו, להבין את הקשר שלו עם אלוהים, איזה סוג של אדם הוא היה כ"איש צדיק בדורותיו" וכמה אנחנו רואים את עצמנו בדמותו.
ומאידך גיסא, אם אני מסתכלת סביבי, אני מגלה את המובן מאליו, שרוב בני אנוש הם לא יהודים. כשאתה חי במדינת ישראל, קל לשכוח שהעם היהודי הוא לא מרכז העולם, אך באזורים שלמים במזרח הרחוק אף אחד לא שמע על התנ"ך ועל גרסתנו לבריאת האדם, לא מעניין אותם איפה אלוהים קבע את גבולות ארץ ישראל או מה הוא הבטיח לנו, והם לא מבינים למה נלחמים על פיסת אדמה כל כך צרה וחסרת אוצרות טבע.
הסיפור של העם היהודי הוא סיפור מיוחד. היכולת של התנ"ך למשוך אותנו, לרתק אותנו, ולגרום לנו לרצות לקרוא אותו ולדון בו שוב ושוב היא בלתי נתפסת. וזה נכון עבור יהודים מכל הקשת. אבל התנ"ך שלנו גם בא ללמד אותנו שאנחנו חלק מכלל האנושות. לפי הרב קוק, "אהבת כל המעשים כולם היא קודם לכל, אחר כך אהבת כל האדם, אחריה אהבת ישראל…." (מידות הראי"ה).
הסיפור של נח מדבר אלי כאדם. ספר בראשית הוא הגרסה היהודית להבנת קיומו של העולם, שאלה שכל תרבות מסבירה בדרכה, במונחים שלה, בסגנון המאפיין אותה, בהתאם למיקום שלה על פני כדור הארץ, למצב הכלכלי שלה, והאתגרים איתם היא מתמודדת. האנתרופולוג ג'יימס קמפבל גילה שאפילו בתרבויות שנמצאות רחוקות אחת מהשנייה, היו סמלים ומיתוסים משותפים. כשאני קוראת את הסיפור של נח והמבול, אני נזכרת באנושות, מבינה שוב שטוב ורע אינם קשורים בגזע או לאום, שהפוליטיקה היא קטנה מאוד ביחס לתופעות הטבע, ושאני שותפה לאין סוף ברואים בעולם שנמצאים על כדור אחד בתוך אין סוף כדורים ביקום. כולנו חולקים זיכרון עתיק של יום אחד, לפני שנים רבות מאד, בו ניצלנו מהמים שכיסו את פני כל כדור הארץ. שבת שלום