אנו נפרדים משמעון פרס עם אחת הפרשות היותר ציבוריות וממלכתיות שישנן בתורה: פרשת ניצבים, שגם היא מתארת פרידה, התיצבות מול מנהיג מכונן, איש מעשה ובעל חזון, משה שפורש לפניהם את עיקרי משנתו, כצידה לדרך לימים שהוא לא יהיה עמם.
"אתם ניצבים היום כולכם, לפני יהוה אלוהיכם: ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל. י טפכם נשיכם וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך. יא לעוברך, בברית יהוה אלוהיך ובאלתו: אשר יהוה אלוהיך, כורת עימך היום. יב למען הקים-אותך היום לו לעם, והוא יהיה-לך לאלוהים כאשר, דיבר-לך; וכאשר נשבע לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקוב. יג ולא איתכם, לבדכם אנוכי, כורת את-הברית הזאת, ואת-האלה, הזאת. יד כי את-אשר ישנו פה, עימנו עומד היום, לפני, יהוה אלוהינו; ואת אשר איננו פה, עימנו היום." (דברים כט' ט'-יד')
בשתי מילות הפתיחה ניתן כבר להבין את עיקרי הדברים "אתם ניצבים"
אתם- מי זה אתם ? מדובר לא רק על כל החברה, מראשי השבט ועד חוטבי העצים, כולם באותה המידה, אלא אתם זה גם אנחנו, וזה גם ילדינו, דורות של היסטוריה יהודית.. כי לא רק עם מי שניצב היום במעמד אלא גם מי שאינו עכשיו אבל יהיה פה אחרינו.
ניצבים- להתיצב זה לא רק לעמוד, זו מילה שדומה למילה "הנני" , מילה שדורשת נוכחות מלאה, לא רק פיזית אלא גם נפשית ותודעתית.
המילה ניצב מקבילה למילה לקום,שגם בה אנו יכולים לשמוע את המילה קיום.
במסכת חגיגה בתלמוד ישנו מדרששמספר לנו שעל צדיק אחד עומד כל העולם "צדיק יסוד עולם" , בספרות הזוהר היו דורשים מכל אחד מחבריו להיות צדיק כזה והיה קורא להם "קומו עמדו בקיומכם". יחודו של הזוהר שהוא ביקש מכל אחד מאיתנו להיות בנוכחות מלאה ,להנהיג.
גם בפרשת ניצבים כל אחד מאיתנו נדרש להתיצב, ולהפנים שלא רק משה אחראי לגורל העם אלא כל אחד ואחת מבני ישראל.
מילה חשובה נוספת ניתן ללמוד מפרשת ניצבים והיא כמובן : הברית
משה מזכיר לנו את מעמד הברית שנכרתה עמנו בהר סיני והוא מזכיר לנו את נצחיותה.
נזכיר פה הוגה חשוב נוסף הרב סולובייצק ואת מאמרו "קול דודי דופק" שנכתב על בסיס נאום שנשא לכבוד יום העצמאות השמיני של המדינה. בנאומו זה הוא מבחין ביו שתי סוגי בריתות:
ברית יעוד וברית גורל . ברית גורל וברית יעוד. ברית גורל כפויה על האדם, הוא משועבד לה. היהדות כפויה על האדם היהודי:"אי אפשר לו לאדם מישראל להגלות את אלוהי העברים מרשותו ומתחומו. גם כי יחלל את שבתו יטמא את שולחנו ומשכבו, לא יינצל משלטונו של אלוהי העברים הדולק אחריו כצל". לעומת זאת, ברית היעוד מציינת אידאל שאדם פונה אליו מרצונו החופשי. האדם היהודי מממש אותו על ידי "הידמות לבוראו על ידי התעלות על עצמית".
בנאום שנשא שמעון פרס ביום התמנותו לנשיא המדינה אפשר לראות את הפרשה משתקפת באישיותו, בהתיצבות, במחויבות לעם, בברית העמוקה שכרת עם ההסטוריה, בחזון,ביעוד.
"לא חַ למתי לְ היות נשיא. חַ לומִ י כנער היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים. משנבחרתי, זכות היא לי, ואיני מזלזל בה, לבטא את כמיהתו הכמוסה ושאיפתו הגלויה של העם לקיים צדק. למצות את המאחד ולכבד את המייחד. אני יודע שנשיא אינו מושל, אינו שופט, אינו מחוקק, אבל מותר לו לחלום. להציב ערכים, לנהוג ביושר ובחמלה, בעוז ובחסד. אין איסור על הנשיא לעשות מעשים טובים. הוא רשאי, ואף חייב, לשרת את עמו, כלומר את בני עמו. ֹ לטפח אהבה לעם, למדינה, לבריות. לקַ רֵ ב רְ חו ֹ קים. לִ צְ פו ּ ת לַמֶ רְ חָ ק. לסייע לחלשים. לנחם אבלים. לקרב לבבות. להרבות שיווין. לגשר על פערים. לתמוך ביצירה רוחנית ומדעית. "
גם אנו ניצבים היום מול הארון שלך, שמעון יקר, וזו אינה רק התיצבות של פרידה נהי ובכי, זאת התיצבות של קבלת החזון, ומחויבות להמשך בדרך
נוח על משכבך בשלום.
יהי זכרך ברוך.
ישנם רגעים מכוננים בחיי קהילה, מדינה, חברה, רגעים מכוננים בהיסטוריה הישראלית והיהודית, הפרידה משמעון פרס הוא רגע כזה. רגע של התיצבות, בה אנו נעצרים ומתבוננים בפועלו של איש חזון שאין כדוגמתו ודרך ההתבוננות במפעל חייו, אפשר להבין לא רק עליו אלא על החלומות, התפילות והתקוות של חברה שלמה.
אנו נפרדים משמעון פרס עם אחת הפרשות היותר ציבוריות וממלכתיות שישנן בתורה: פרשת ניצבים, שגם היא מתארת פרידה, התיצבות מול מנהיג מכונן, איש מעשה ובעל חזון, משה שפורש לפניהם את עיקרי משנתו, כצידה לדרך לימים שהוא לא יהיה עמם. "אתם ניצבים היום כולכם, לפני יהוה אלוהיכם: ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כול, איש ישראל. י טפכם נשיכם וגרך, אשר בקרב מחניך: מחוטב עציך, עד שואב מימיך. יא לעוברך, בברית יהוה אלוהיך ובאלתו: אשר יהוה אלוהיך, כורת עימך היום. יב למען הקים-אותך היום לו לעם, והוא יהיה-לך לאלוהים כאשר, דיבר-לך; וכאשר נשבע לאבותיך, לאברהם ליצחק וליעקוב. יג ולא איתכם, לבדכם אנוכי, כורת את-הברית הזאת, ואת-האלה, הזאת. יד כי את-אשר ישנו פה, עימנו עומד היום, לפני, יהוה אלוהינו; ואת אשר איננו פה, עימנו היום." (דברים כט' ט'-יד')
בשתי מילות הפתיחה ניתן כבר להבין את עיקרי הדברים "אתם ניצבים"
אתם- מי זה אתם ? מדובר לא רק על כל החברה, מראשי השבט ועד חוטבי העצים, כולם באותה המידה, אלא אתם זה גם אנחנו, וזה גם ילדינו, דורות של היסטוריה יהודית.. כי לא רק עם מי שניצב היום במעמד אלא גם מי שאינו עכשיו אבל יהיה פה אחרינו. ניצבים- להתיצב זה לא רק לעמוד, זו מילה שדומה למילה "הנני" , מילה שדורשת נוכחות מלאה, לא רק פיזית אלא גם נפשית ותודעתית.
המילה ניצב מקבילה למילה לקום,שגם בה אנו יכולים לשמוע את המילה קיום. במסכת חגיגה בתלמוד ישנו מדרש שמספר לנו שעל צדיק אחד עומד כל העולם "צדיק יסוד עולם", בספרות הזוהר היו דורשים מכל אחד מחבריו להיות צדיק כזה והיה קורא להם "קומו עמדו בקיומכם". יחודו של הזוהר שהוא ביקש מכל אחד מאיתנו להיות בנוכחות מלאה, להנהיג.
גם בפרשת ניצבים כל אחד מאיתנו נדרש להתיצב, ולהפנים שלא רק משה אחראי לגורל העם אלא כל אחד ואחת מבני ישראל. מילה חשובה נוספת ניתן ללמוד מפרשת ניצבים והיא כמובן : הברית
משה מזכיר לנו את מעמד הברית שנכרתה עמנו בהר סיני והוא מזכיר לנו את נצחיותה. נזכיר פה הוגה חשוב נוסף הרב סולובייצק ואת מאמרו "קול דודי דופק" שנכתב על בסיס נאום שנשא לכבוד יום העצמאות השמיני של המדינה. בנאומו זה הוא מבחין ביו שתי סוגי בריתות:
ברית יעוד וברית גורל. ברית גורל וברית יעוד. ברית גורל כפויה על האדם, הוא משועבד לה. היהדות כפויה על האדם היהודי:"אי אפשר לו לאדם מישראל להגלות את אלוהי העברים מרשותו ומתחומו. גם כי יחלל את שבתו יטמא את שולחנו ומשכבו, לא יינצל משלטונו של אלוהי העברים הדולק אחריו כצל". לעומת זאת, ברית היעוד מציינת אידאל שאדם פונה אליו מרצונו החופשי. האדם היהודי מממש אותו על ידי "הידמות לבוראו על ידי התעלות על עצמית".
בנאום שנשא שמעון פרס ביום מינויו לנשיא המדינה אפשר לראות את הפרשה משתקפת באישיותו, בהתיצבות, במחויבות לעם, בברית העמוקה שכרת עם ההסטוריה, בחזון,ביעוד.
"לא חַ למתי לְ היות נשיא. חַ לומִ י כנער היה להיות רועה צאן או משורר של כוכבים. משנבחרתי, זכות היא לי, ואיני מזלזל בה, לבטא את כמיהתו הכמוסה ושאיפתו הגלויה של העם לקיים צדק. למצות את המאחד ולכבד את המייחד. אני יודע שנשיא אינו מושל, אינו שופט, אינו מחוקק, אבל מותר לו לחלום. להציב ערכים, לנהוג ביושר ובחמלה, בעוז ובחסד. אין איסור על הנשיא לעשות מעשים טובים. הוא רשאי, ואף חייב, לשרת את עמו, כלומר את בני עמו. ֹ לטפח אהבה לעם, למדינה, לבריות. לקַ רֵ ב רְ חו ֹ קים. לִ צְ פו ּ ת לַמֶ רְ חָ ק. לסייע לחלשים. לנחם אבלים. לקרב לבבות. להרבות שיווין. לגשר על פערים. לתמוך ביצירה רוחנית ומדעית. "
גם אנו ניצבים היום מול הארון שלך, שמעון יקר, וזו אינה רק התיצבות של פרידה נהי ובכי, זאת התיצבות של קבלת החזון, ומחויבות להמשך בדרך.
נוח על משכבך בשלום.
יהי זכרך ברוך.