"איש או אישה כי יפלא לנדור נדר נזיר להזיר לה'…" (במדבר ו' ב'). המקרא מתאר לנו נזירות שנובעת מתוך בחירתו של האדם להתנזר.
אך זה אינו המקרה בסיפור שמשון – לא הוא בחר להיות נזיר, הוא נולד לנזירות מתוך ציווי אלוהי. ההבדל הוא משמעותי, והופך את נזירותו לברכת / קללת האל אליו. היא לא דבר חיצוני שהוא לוקח על עצמו, אלא חלק מן המהות שלו. ובאופן מעניין, מה שנותן לנזירותו של שמשון את הכוח המקודש היא הסודיות שלה.
סיפור מוזר הוא סיפורם של דלילה ושמשון – איך יכול להיות שנזירותו ופרטי נזירותו של שמשון לא היו עניין ידוע לכל עם ישראל ולעם הפלשתי? האיש אף פעם לא הסתפר, הוא אף פעם לא שתה יין או שיכר – ואף אחד לא ידע מזה? כלומר, מאוד יכול להיות שלגברים רבים היו אז מחלפות ארוכות ונהדרות, אבל שיער של גבר בוגר שבחייו לא הסתפר?!! זו צריכה להיות רעמה אדירה!
ונאמר שלא ידעו, שלא ראו, שהצמות שלו היו באורך רגיל לזמנו – מה משמעות היות פרטי הנזירות סוד?
לכן, בעצם, סיפור שמשון המובא בהפטרה לא באמת עומד מול דיני נזיר שבפרשה שלנו. הוא עומד מול דיני סוטה (שגם הם מופיעים בפרשתנו), אותה אישה שבעלה חושד שיש לה סוד, אך אין לו כל דרך להוכיח זאת. ואולי נזיר וסוטה הם אותו החטא – כי מה מנסה להסתיר אדם שלא מוכן להשתכר?
שמשון במהותו היה איש של סוד, איש של חידות וערמומיות; הוא אדם מאוד בודד. לא רק הימנעות מיין והימנעות מתער היו שלו מבטן, גם סודות והסתרה. זה התחיל מביקור מלאך האלהים אצל אמו העקרה. המלאך אמר דברים ברורים: את תכנסי עכשיו להריון, והילד יהיה נזיר. מעכשיו אסור לך לשתות יין או שכר, או לאכול טמא, ומורה (תער) לא יעלה על ראש הילד – כלומר – אסור יהיה לו להסתפר. מה היא סיפרה לבעלה? הכל, רק השמיטה את עניין התער. את זה היא לא סיפרה. כוחו של שמשון בסוד המשותף רק לו ולאמו.
עד דלילה.
ועוד לפני דלילה, בשיחתו המתועדת הראשונה של שמשון, נערמים הסודות מול הוריו.
שמשון פגש אישה פלשתית שרצה לשאת, אך הוריו לא הבינו מה גרם לו לבחור מישהי שלא מבנות עמו. המקרא מסביר לנו " וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵ ה' הִיאִּ כי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים י"ד, ד').
וכשהלכו שלושתם לפגוש את האישה, הוריו ככל הנראה הלכו בקצב שונה משלו, והנה מגיע לקראתו כפיר אריות, והוא קורע את האריה הזה בידיו " וְלֹא הִגִּיד לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה" (שם, שם ו'). הם לא ידעו, הוא לא מספר להם, והוא סתם מסתובב לו בעולם עם שיער נורא ארוך…..
פרשת סוטה היא אחת מאותן פרשיות שלמדתי בביה"ס היסודי שגרמו לי לרצות להרוג את אלוהים. אני זוכרת את הזעם הילדותי שלי על האל שנכנע להתקפי קנאה של בעלים – אלה שחושדים בנשים שלהם ומשפילים אותן בפומבי, מפשיטים אותן הפשטה מקודשת מול שאר הקהילה, שמטרתה לגלות ערווה, כלומר, את מה שאמור להיות מוסתר. ואז פורעים את שערן.
שוב מופיע השיער, ודווקא מתוך אותה פרשיית סוטה למדו חז"ל את מצוות כיסוי ראשה של אשה נשואה. כדי שלא יזכור העולם למה הן מסוגלות, או, דווקא על מנת להזכיר לעולם למה הן מסוגלות.
הנה, הסתרת השיער והכוח של השיער יכולים להיות הקבלה נוספת בין שמשון הגיבור ובין הסוטה המקראית. אז שמשון הוא במובנים מסוימים האשה הסוטה.
אבל אני אנסה לעמוד מהצד ולוותר על הזעם הקדוש ולשאול, מה בעצם מספרים לנו בדיני סוטה על מערכות יחסים בתוך המשפחה? ונדמה לי שעולה כאן האימה מפני האפשרות שיש משהו חשוב בחייה או בחייו של בן הזוג, או ההורה, או הילד, שאני לא יודעת עליו.
ומה אפילו מפחיד יותר מזה? שיש משהו בחיים שלי שהוא באמת חשוב לי, ולא כל-כך מעניין את בן או בת הזוג, את ההורים שלי, את הילדים, או שיש בי משהו שאין סיכוי שבעולם שהם יבינו או יתפעמו ממנו.
ואפשרות נוספת, קשה לא פחות, היא זו שבה אנחנו הופכים, לפחות בפנטזיה שלנו, לשקופים לחלוטין מול אלה שאנחנו אוהבים. כאשר נוצרת, כביכול, היכרות כל-כך עמוקה בינינו שכבר אין מה להסתיר. כשכבר היינו, כאותה קללה מקראית, "לבשר אחד" (בראשית ב' כ"ד).
נוצר כאן ציר של מתח, בין הרצון שלנו לשמור חלקים של סוד מול האהובים, והרצון להתגלות בפניהם ולגלות אותם, גם אם כתוצאה מכך מישהו ייפגע. בסופו של דבר זוהי דרשה על בדידות, בדידותו של האדם שמפעמת בו או בה רוח ה', שמפעמת בו או בה רוח של תשוקה. שצריכים להתחבא ולהעמיס על עצמם סייגים – על מנת שלא תתגלה חריגותם בפרהסיה.
יותר מכך זוהי דרשה על המקום הזה של בדידות מול המשפחות, מול בני הזוג – כל האהובים והאוהבים שלא נמצאים אתנו באותם מקומות שממש בהם יושבת רוח הקודש שבנו.
האם לא מתחשק לנו לפעמים למוטט את קירות הבית או את דלתות העיר? לצאת החוצה, לחפש – מניין אחר? קבוצה של זרים? להקת שועלי שדה שבזנבותיהם נצית אש בשדות שלנו?