עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת […] שֶׁעָשִֽׂיתָ לַאֲבוֹתֵֽינוּ וְאִמּוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. כך אנחנו שרים ושמחים בכל ימי החנוכה.
נס פך השמן המסמל יותר מכל את חג החנוכה, על פי התלמוד הבבלי הנס הזה הוא אירוע בו מעט מאוד משאבים – פך שמן – הספיק להרבה מאוד זמן, לשמונה ימים! (בבלי שבת כ"א, ע"ב)
המסורת התלמודית הזאת מבססת בתודעה היהודית את הנס כהתערבות אלוהית שהיא מעל הטבע. כזהו גם הסיפור המקראי על אליהו שמבטיח לאלמנה בצידון שאם תעשה לו עוגה קטנה מהמעט שיש לה, כד השמן וצפחת הקמח לא יחסרו ויהיה די לחם גם לה ולבנה. (מלכים א' י"ז) נס משמיים!
אולם יש המציינים ניסים שהם מלכתחילה תוצאה של מעשה אנושי. בשנת תרפ"ט במלאת חצי יובל לעליה השנייה כותב ברל כצנלסון מאמר שכותרתו נס העלייה השנייה. לפיו אנשי העלייה השנייה חוללו לא פחות מנס בעצם התיישבותם בארץ וכינון מוסדות חברתיים בני קיימא.
המשותף לכל הסיפורים הללו הוא שמעט משאבים הספקו להרבה יותר מהצפוי. זאת בין אם זה מהשמיים או כתוצאה מפעילות אנושית.
פרשת מקץ, פותחת בציון שנתיים שעברו על יוסף בבית האסורים מאז שיצאו ממנו שר האופים ושר המשקים. השנתיים הללו מסתיימות לאחר שפרעה הקיץ מחלומות הביעותים שלו, והיה נחוש לברר את פתרונן של החלומות הללו. התורה לא מספרת לנו דבר על הזמן הארוך בו שהה יוסף בבית האסורים. היא רק מציינת ששר המשקים נזכר פתאום ביוסף ה"נער העברי" שפתר באופן מדויק את חלומו ואת חלומו של שר האופים. יוסף מוצא מן הבור, מובא לארמון פרעה, ומיד הוא עולה לגדולה ונהיה המשנה למלך מצריים ושליטה הבלעדי.
יוסף שהתאמן בסיפורי חלומות לאחיו, ושעורר את קנאתם ואת שנאתם, נהיה במצריים ל"פותר חלומות" של אחרים. ובזכות הבנתו העמוקה בחלומות נהיה ה"נער העברי" לשני למלך מצריים שעל פיו יישק דבר.
בתפקידו ממלא יוסף את ההבטחה לאסוף את יבול השנים הטובות ולשמור אותן לשנות הרעב. בכך מקדם יוסף את פתרון חלומותיו עצמו (אלה שכל-כך הכעיסו את אחיו), הוא נהיה גם המושיע שלהם מהרעב, ועם זאת הוא יוצר את המצע לספר שמות, בשעבדו את כל תושבי מצריים למלך שבשמו אסף את תבואות שבע השנים הטובות.
יוסף לא זוכה ולא טוען להתגלות אלוהית, לא בפרשת מקץ ולא בכלל. הוא מציג את עצמו רק כמי שיודע להסביר את ההתגלות האלוהית לה זכה פרעה. בזכות זאת פרעה רואה בו "אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים בּוֹ" (בראשית מ"א, 38)
התורה איננה מתארת את סיפור עלייתו של יוסף כסיפור של נס. גם בהיותו בבור (אם זה אליו זרקו אותו האחים, או בית האסורים במצריים), איננו יודעים כיצד עבר את הזמן הארוך הזה. אין בסיפור התייחסות לביטחון הבלתי נדלה של יוסף בפרשנותו לחלום פרעה. לא ברור איך יוסף יוצר את דרכו המפותלת לשליטה במלכות מצרים. אפשר שהוא הולך עם ליבו, אפשר ששאיפותיו מובילות אותו, ויש אפשרות לראות רמזים שהוא פשוט סומך על אלוהים או על עצמו.
כך או כך, יוסף מצליח לנהל את משאבי מצריים כך שישביעו בשנות הרעב את כל תושבי מצריים וגם את העמים הסובבים ובהם אחיו של יוסף – בני יעקב / ישראל.
האם הצימוד החוזר כמעט מידי שנה של פרשת מקץ לחנוכה מזמינה אותנו לבחון אם יש פה סוג של נס? ואולי היא רק מראה לנו שניסים זה עניין של פרשנות, ואם יש ניסים בעולם הם מתרחשים ע"י בני אדם שעושים את הבלתי אפשרי.
ואולי יש גם קשר כלשהו בין היכולת האנושית לחולל ניסים, לבין הכישרון לחולם חלומות ולחיות אותם.
שבת שלום וחג חנוכה שמח