וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה חֹלֵם […]וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת–כָּל–חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת–כָּל–חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת–חֲלֹמוֹ, וְאֵין–פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה. (בראשית מ"א, 1, 8)
איש אינו רוצה לשמוע בשורות רעות. אף אחד אינו אוהב תחזיות קודרות, לא כאלה המכריחות לשנות קונספציה, אפילו לא כאלה שניתן למנוע על ידי עשיית מעשה, בדברים פשוטים כמו הגברת הכוננות, הפסקת החגיגות, הזזת כוחות באמצע ליל שבת. ומכיוון שאיש אינו רוצה לשמוע תחזיות קודרות, אין רבים שיתנדבו לספק אותן. וכשאתה בין היועצים והמקורבים, בין החרטומים והאשפים היושבים בפאנלים האינסופיים בטלוויזיה, וודאי לא תרצה להישמע זורע בהלה, פחדן, היסטרי חלילה. מה אתה, נקבה? תצפיתנית?
וכך קרה גם לחרטומי מצרים מול חלומו של פרעה, וכפי שנראה בהמשך גם לחרטומים ולאשפים של בבל מול חלומותיו של נבוכדנצר. חרטומי מצרים פחדו לפתור לפרעה את חלומותיו, בשל משמעותם הכואבת. הנה כך מספר לנו רש"י:
ואין פותר אותם לפרעה. פּוֹתְרִים הָיוּ אוֹתָם, אֲבָל לֹא לְפַרְעֹה, שֶׁלֹּא הָיָה קוֹלָן נִכְנָס בְּאָזְנָיו, וְלֹא הָיָה לוֹ קוֹרַת רוּחַ בְּפִתְרוֹנָם. (רש"י על בראשית מ"א 8)
מוכר לנו? "לא היה לו קורת רוח בפתרונם" – הם ידעו שפשר פסימי לא יזכה לאהדה, והעדיפו לומר שאינם יודעים לפתור. אפשר להבין זאת כשקוראים במדרש בראשית רבה מה הם ראו:
וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא וגו׳ – רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי: פּוֹתְרִין הָיוּ אוֹתוֹ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה קוֹלָן נִכְנַס בְּאָזְנָיו, שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַּע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד. שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת, שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר. וְכֵן אָמְרוּ שֶׁבַע שִׁבֳּלִים הַטּוֹבוֹת, שֶׁבַע מַלְכֻיּוֹת אַתָּה מְכַבֵּשׁ. שֶׁבַּע שִׁבֳּלִים הָרָעוֹת, שֶׁבַע אִפַּרְכִיּוֹת מוֹרְדוֹת בָּךְ. (בראשית רבה פ"ט ו')
לא רק שקשה להיות מי שמביאים את התחזיות הקודרות הללו למלך, איך יסבירו את הקשר בין החלום לבין פשרו? ורבי עובדיה מברטנורא בפירושו על התורה מביא מדרשי-מלים כדי לקשר בין הבנות לבין הפרות, בין השיבולים לבין הכרכים:
היו אומרים לו שבע בנות אתה מוליד, ושבע בנות אתה קובר. שבע כרכין אתה כובש ושבע כרכין אתה מפסיד. קשה מנא לו שהיו אומרים לו כן. מלשון פרות שהיא מלשון פריה ורביה והוא לשון נקבות דרוש ז' בנות הוא מוליד מהפרות הטובות וז' בנות הוא קובר מהפרות הרעות. ושבע שיבולים קרי בו "שבילים" והיינו כרכין שיש בהן שבילים ודרכים מהו הטובות ז' כרכים הוא כובש, ומהו הרעות ז' כרכים הוא מפסיד: (ברטנורא על התורה, בראשית מ"א ח 1)
איזה מלך, שר ביטחון, רמטכ"ל או אלוף רוצים לשמוע על אבדן שבעה כרכים, על מות שבע בנות? איפה הם היועצים האמיצים שיעזו לדבר כך אל השליט הכל יכול?
גם בספר דניאל אנחנו מוצאים מלך שחולם חלום וקורא לחכמים…. פעמיים ….. בחלומו הראשון אנחנו שומעים כמעט העתק מסיפור פרעה ויוסף:
וּבִשְׁנַתשְׁתַּיִםלְמַלְכוּתנְבֻכַדְנֶצַּרחָלַםנְבֻכַדְנֶצַּרחֲלֹמוֹת, וַתִּתְפָּעֶם רוּחוֹ וּשְׁנָתוֹ נִהְיְתָה עָלָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לִקְרֹא לַחַרְטֻמִּים וְלָאַשָּׁפִים וְלַמְכַשְּׁפִים וְלַכַּשְׂדִּים לְהַגִּיד לַמֶּלֶךְ חֲלֹמֹתָיו… (דניאל ב' 2-1)
וכמו אצל פרעה שקרא ליוסף, נבוכדנצר קורא לדניאל אחרי שהחכמים נכשלים (הוא, אגב, גם את החלום עצמו לא סיפר להם). גם בחלום השני שלו, בפרק ד, הוא קורא לדניאל ואומר לו (בתרגום מארמית):
זֶה הַחֲלוֹם רָאִיתִי, אֲנִי הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר. וְאַתָּה בֵּלְטְשַׁאצַּר – פִּתְרוֹנוֹ אֱמֹר! מִפְּנֵי שֶׁכָּל חַכְמֵי מַלְכוּתִי אֵינָם יְכוֹלִים לְהוֹדִיעֵנִי הַפִּתְרוֹן – וְאַתָּה יָכוֹל, כִּי רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בָּךְ!" אָז דָּנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר, הִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה אַחַת, וְרַעְיוֹנָיו יְבַהֲלוּהוּ. עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "בֵּלְטְשַׁאצַּר, הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ אַל יְבַהֲלֶךָ!" עוֹנֶה בֵּלְטְשַׁאצַּר וְאוֹמֵר: "אֲדוֹנִי! הַחֲלוֹם לְשׂוֹנְאֶיךָ , וּפִתְרוֹנוֹ לְצָרֶיךָ!" (דניאל, ד, 16-15)
יוסף ודניאל שניהם לא מדברים בשם עצמם, לא כדי להגדיל את שמם ופרסומם, אלא בשם האמת, או בלשונם שלהם: "אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה." (בראשית מ"א, 25), "יֵשׁ אֱלוֹהַּ בַּשָּׁמַיִם מְגַלֶּה רָזִים, וְהוֹדִיעַ לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מַה שֶׁיִּהְיֶה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דניאל ב', 28, תרגום לעברית). האומץ הזה להתייצב בשם האמת ולומר דברים שאין הבכירים ממך רוצים לשמוע הוא בדיוק מה שחסר היה לחכמים, לאשפים, לחרטומים ולקוסמים.
רק יוסף מחזיר למלך את רוחו, כי רק הוא דובר אליו דברי אמת. כפי שלא חשש לספר לאחיו את חלומותיו אשר ידע כי לא ירצו לשמוע, כפי שסיפר גם לאביו את החלום שבו השמש והירח משתחווים לפניו, גם כאן הוא אומר למלך "בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת–שְׁלוֹם פַּרְעֹה." ((בראשית מ"א 16).
הלוואי ונלמד כולנו, מיוסף ומפרעה, לומר ולשמוע דברי אמת, גם אם אינם נעימים, לא לדובר ולא לשומע.
שבת שלום