חנופת הארץ וטומאת הארץ

בראיון עמו אמר כי השיר נכתב כביקורת על אזלת-היד והיעדר ההתייחסות למותם המיותר לדעתו של חיילים רבים בזמן המלחמה. כאשר יצא השיר הוא נתפס כשיר מחאה נגד מלחמת לבנון שהתרחשה באותה עת ואומץ על ידי המוחים כנגדה.

במהלך השנים אומץ השיר על ידי רבים מכל קצות הקשת הפוליטית, כאשר כל קבוצה פוליטית נתנה למילים פרשנות משלה, באופן שמבטא את עמדותיה. בעת תקופת תוכנית ההתנתקות מחבל עזה נעשה שימוש רב בשיר על ידי הימין הישראלי והוא הושמע בעצרות מחאה, במדיה האינטרנטית וברשתות הטלוויזיה. מנגד, תנועת "השמאל הלאומי" אימצה מהשיר את השורה "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה" והפכה אותה לסיסמת מחאה כלפי מדיניותה של ממשלת ישראל בראשות בנימין נתניהו.

השיר הוא מהידועים שבשיריו של מנור ואף שימש כשם לספר שכלל מגוון משיריו וכתביו. ביום העצמאות תשס"ג (2003) נערך ברשת ג' מצעד חגיגי של מאה השירים הגדולים של מנור, והשיר הגיע למקום הראשון. לאחר מותו של מנור, באפריל 2005, ערך העיתון ידיעות אחרונות סקר דומה, ובו נבחר השיר כשיר אהוב ביותר של מנור." (מתוך האתר ויקיפדיה)

השיר הזה משוחח בצורה מופלאה לטעמי עם פרשת מסעי. הפרשה מתחילה בספר במדבר פרק לג ומתארת את כל המסעות והתחנות שעברו בני ישראל מיציאתם ממצרים ביד רמה (ככתוב גם בספר שמות יד ח) עד רגע הכניסה לארץ ישראל. בהמשך הפרשה במדבר פרק יד רגע לפני הכניסה לארץ פסוקים א-ב מורים לנו כך: " וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ." זאת הארץ – לטוב ולרע. כמו שאהוד מנור אומר בשירו אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת. בהמשך הפרשה בפרק לה פסוק לד אנו מצווים שלא לטמא את הארץ. ובשיר של מנור לא אוותר לה, להזכיר לה, עד שתחדש את ימיה….

נדמה לי שלא משנה באיזה צד אנו נמצאים במפה הפוליטית , ברור לנו שארץ ישראל היא ביתנו. היא המולדת שלנו, אנחנו אוהבים אותה. אנחנו צריכים להגן עלינו, עליה. צריכים לקבל שמה שיש לנו כאן זה לטוב ולרע, זה ביתנו. בלי לייפות את המציאות. אבל גם צווינו לא לטמא את הארץ. אני מפרשת לא לשבת בחיבוק ידיים ולחכות שיהיה טוב או להתלונן שרע. צריך כל הזמן לדאוג לשנות את המציאות. לא לטמא את הארץ זה לדאוג שצה"ל ימשיך להיות צבא מוסרי ושאנחנו נמשיך להיות עם וחברה מוסרית. זה לוודא שלא נהיה יהירים ונזלזל באויבים שלנו. זה אומר שאנחנו מבכים את בנינו, אבל לא שמחים לאידם של אויבנו. לא לטמא את הארץ זה אומר שאנחנו מרגישים את הצער של העם הפלשתיני . אבל חייבים, פשוט חייבים, להמשיך להגן על ארץ ישראל ויושביה.

בפרק לה פסוקים לג – לד כתוב: " וְלֹא-תַחֲנִיפוּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ, כִּי הַדָּם, הוּא יַחֲנִיף אֶת-הָאָרֶץ; וְלָאָרֶץ לֹא-יְכֻפַּר, לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ-בָּהּ, כִּי-אִם, בְּדַם שֹׁפְכוֹ. וְלֹא תְטַמֵּא אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ–אֲשֶׁר אֲנִי, שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ: כִּי, אֲנִי ה', שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל."

לא תחניפו, מפרשים רוב הפרשנים, אל תטנפו ואל תשקצו. אבל הפרשן חזקוני ר' חזקיה בן מנוח, שחי בסוף תקופת בעלי התוספות במאה ה-13 אומר כך: "ולא תחניפו את הארץ, כמשמעו לשון חנופה, לא תחניפו את הרוצחים יושבי הארץ לפטרם מן הדין הראוי להם. כי הדם הוא יחניף וגו', לכך אני מזהירכם על כך, שהרי הרוצחים שהם אנשי דמים מנהגם להחניף את יושבי הארץ כדי שיחפו עליהם. ולארץ לא יכופר, וליושבי הארץ לא יכופר." מדהים בעיני עד כמה זה רלוונטי למצבנו. חזקוני, מבלי שידע מראש, מתאר את מה שקורה היום בעזה. אנשי החמאס, משתמשים באוכלוסייה האזרחית כדי לחפות עליהם. באילו דרכים הם מצליחים לגרום לאוכלוסייה ללכת אחריהם? זו לא הנקודה החשובה כרגע. מה שחשוב הוא, לא לוותר לרוצחים ששופכים דם ולדאוג שהם יבואו על עונשם. שהם יובאו לדין. רוצחים, בין אם משלנו בין אם אויבנו צריך להילחם נגדם. זה חלק מלהיות חברה מתוקנת.

הרב פנחס פלאי, שבהשראת רעיונותיו כתבתי דרשה זו, כותב בספרו "תורה היום" על פרשת מסעי (עמודים 154-155) "גישה נכונה לארץ דורשת לא "להחניף" לה ולא לצבוע אותה בצבעים ורודים ואף לא לטמא אותה על ידי תיאורה כמפלצת שחורה, אלא לדעת, בפיכחון נטול אשליות, כי "זאת הארץ"