זמן הלידה היה בעבר זמן של סכנה גדולה – לעובר ולאם גם יחד. נשים רבות נמצאו בסכנת חיים ממשית בעודן מביאות חיים לעולם.
המשנה שלפנינו מנסה לתת הסבר שייתן מענה לסוגיה המטלטלת של משמעות מותה של יולדת. הרי אין מדובר כאן במעשה אסור, אלא להיפך – במצווה גדולה וחשובה. בתפיסת עולם מסורתית בה יש שכר ועונש ברורים, יש צורך להסביר מדוע דווקא אשה זו נפטרה בלידה, בעוד אישה אחרת נותרה בחיים?
המשנה שלפנינו מציעה שלוש סיבות הגורמות לכך שאישה תמות במהלך לידת צאצאיה – שלושתן קשורות במרחב הנשי המסורתי וקשורות למצוות המסורות לנשים: שמירת נידה, הפרשת חלה והדלקת נר שבת. ר' עובדיה מברטנורא, הפרשן המסורתי של המשנה, מסביר שחלה והדלקת הנר הן מצוות הקשורות בבית, ומשום שהאישה מצויה בבית, היא אחראית עליהן. רש"י מצטט הסבר קשה המופיע בבראשית רבה (י"ז ח), הקושר בין חטאה של חוה, שמסרה את פרי עץ הדעת לאדם, לבין הסיבות הגורמות למותן של נשים בלידה: "היא איבדה חלתו של עולם, שעל ידה נטרד אדם הראשון שנתרם כחלה, וכיבתה נרו של עולם ושפכה את דמו". פנחס קהתי מסביר שבשל חטא אכילת פרי עץ הדעת בא המוות לעולם, וכיבוי הנר ושפיכת הדם הם ביטוי לעובדת מותו של אדם הראשון ולעובדת מותם של כל בני האדם שיבואו אחריו. ייתכן והמדרש מנסה לפרש את עונשה של חוה "בעצב תלדי בנים" כסכנת החיים המרחפת מעל האישה ברגע הלידה. פרשנויות אלה מניחות שניתן להסביר באופן פשוט את הסבל המתרחש בעולם. בנוסף, הן מניחות כי חווה חטאה וכי בנותיה משלמות את מחיר החטא עד היום.
אינני שותפה להנחות אלה, ולפיכך אבקש להציע קריאה סמלית של המשנה:
על שלוש עברות נשים מתות בשעת לידתן, כי מי שזה לא זכה לגדל את בניו ובנותיו בהתאם לערכיו ולאמנותו משול למת, כמאמר רבקה " לָמָּה לִּי חַיִּים" (בראשית כז 46). בבואה של האישה להוסיף חיים לעולם, ובעת גידול בניה ובנותיה עליה לשמור מכל משמר ולהזהר בשלושה דברים אלה:
בנידה –שלא יחושו בניה ובנותיה כי הם מנודים בשל מעשיהם, גופם או בחירותיהם אלא ידעו שאמם אוהבת אותם אהבה שאינה תלויה בדבר. (עפ"י אבות ה ט"ז)
ובחלה – שנאמר "כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם" (דברים ח ג) ונאמר "חלה היא השכינה " (זהר שלח שז) ונאמר "אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה" (במדבר רבה פרשה יז ב( – שעליה לזכור כי אין די בחומר ובחינוך לחומר, ועליה לחנך ילדיה לרוח ולערכים, להכרת תודה ולשמחה.
ובהדלקת הנר – שנאמר "נֵר ה' נִשְׁמַת אָדָם" (משלי כ 27) ונאמר "כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק וחברו אינו חסר" (במדבר רבה יג כ) . על כל הורה לשמור ולגדל את נשמותיו של בניו ובנותיו. שלא יקטינו שלהבתם, שלא יכבו חס ושלום לפני זמנם, שידעו לתרום מאורם לזולת ושישכילו לדעת בכל רגע כי נשמתם היא חלק מאורו של הקדוש ברוך הוא.
מי יתן ונדע מרגע לידתם של בנותינו ובנינו לדאוג לאהוב אותם ללא תנאי, לחנכם לחיי ערך ורוח ולשמור על קדושת חייהם ונשמתם מכל משמר. אז נוכל לדעת כי : "לֹא אֶת-אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה' אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים" (דברים ה 3).