הפרשנות המסורתית למשנה זו מדגישה כי כל אחד מתוך עשרים וארבעה הספרים, היוצרים יחד את מה שנקרא בפינו תנ"ך, ראוי להצילו אם חס וחלילה פגעה שרפה בספריית בית המדרש או בבית מגורים. עלינו לזכור כי באותם ימים עתיקים הספרים היו יקרים מאד ונדיר שאנשים פרטים החזיקו ספרים בבתיהם. המשנה עושה הבחנה בין ספרי התורה הנביאים והכתובים. ספרי התורה נקראו בעבר ועדיין נקראים מדי שבוע, ומהנביאים אנו קוראים מבחר של פרקים הם ההפטרות. מספרי הכתובים אנו קוראים בציבור רק את המגילות ושאר ספרי הכתובים לא נקראו כלל בציבור. לכן הנביאים והכתובים מוגדרים ע"י המשנה כספרים שאין קוראים בהם. המשנה גם מתייחסת לכתבי הקודש המתורגמים ועלינו לזכור שבתקופה זו כבר היו קיימים לפחות שלושה תרגומים למקרא: התרגום ליוונית הוא תרגום השבעים, התרגום ללטינית, אותו קידשה הנצרות מתחילתה, והתרגום לארמית, כנראה זה הידוע לנו בשם תרגום אונקלוס. המשנה מעניקה לתרגומים אלו מעמד של כתבי קודש וכשהתקלקלו או בלו לא נזרקו לאשפה, אלא הונחו בכבוד בגניזה. המשנה ממשיכה ומתייחסת גם למעטפת הספרים המכונים כאן "תיק". היות ובעבר כמות החפצים בבית היה מצומצם, בערב שבת היו מניחים כספים האסורים בשימוש בשבת בתיק מצוי, כמו תיק של ספר או של תפילין, שברור שלא יגעו בו במהלך השבת. בכל זאת, אם פרצה שרפה, הרי למרות שבתיק מצוי דבר מה שאיננו מענייני השבת ואולי לא ראוי לגעת בו בשבת, מצילים את הספר או התפילין יחד עם תיק החולין שלו. המשנה מסתיימת בשאלה עד להיכן מותר להוציא את הספרים שנצלו מהאש. התשובה, שאיננה צפויה כל כך, היא שאין מתחשבים בענייני טלטול בשבת, ולכן מוציאים מהאש ומפנים את הספרים אל מחוץ לטווח האש בלא כל התייחסות להעברה מרשות היחיד לרשות הרבים או לענייני עירוב.
בבואנו לנסות ולהגדיר את השאלה האקטואלית של משנה זו לימינו הייתי אומר כי בעולמנו כיום מימד הקדושה הורחב מאד, ולכן ראוי ונכון לתת מעמד מיוחד גם לספרים שאינם מוגדרים כספרי קודש. גם אם נקפיד בהלכות שבת, האם נציל מהאש את אלבומי התמונות המשפחתיים שלנו? האם נציל ספרים שיש להם משמעות נוסטלגית עבורנו? האם נציל ספרים או חומר כתוב אחר השייכים להיסטוריה המשפחתית שלנו? לעניות דעתי – בוודאי שכן. אנחנו נמצאים שבעים שנה לאחר סיום השואה. במהלכה נספו ששה מליון מבני עמנו. בדרגת חשיבות פחותה בהרבה עלו בתמרות האש של השואה ספריות ציבוריות ופרטיות של יהודים. משפחות רבות נותרו ללא כל מסמך משפחתי המחבר את ניצולי השואה אל העבר ההיסטורי שלהם. ללא התיעוד ההיסטורי הולכת ההיסטוריה ונעלמת. מה שהיה ידוע לדור ניצולי השואה לא בהכרח ידוע לדור הבנים או הנכדים. על כן אם מתוך השריפה הגדולה נשארו לפליטה מסמכים מועטים מדרגתם כמדרגת ספרי התורה במשנתנו. חמש שנים לאחר סיום השואה קמה המדינה ובעקבות ההקמה הגירוש וגל העלייה הגדול של יהודים מארצות ערב. לא פעם נותרו מסמכי היסטוריה רבים מאחור ונעלמו. המעט שהגיע ארצה דינו, לדעתי, כמו כל ספר מקודש גם אם למסמך אין כל קשר לענייני קדושה. נזכיר כי לעיתים חסרונם של מסמכים כאילו הוא מה שגרם להכרה ביהדות או בצורך להתגייר.אסכם ואנסח את דעתי במשפט אחד: ערכי תרבות והיסטוריה מצילים מפני הדליקה בשבת ללא כל קשר למידת קדושתם. כי באובדנם אובדת גם זהותנו.