אנחנו בשבת תקומה – השבת שבין יום השואה ליום העצמאות. ובשבת הזו, על כל עומקה ומשקלה, על התנודות שבין זכרון לזכרון, שבין אסון לתקווה – אני מבקשת לדבר על גבורה.
במסכת אבות כתוב: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. (אבות ד, א), אנו מכירים היטב את המשנה הזו ומפליגים בשבח היכולת להתאפק, לא להחזיר, לא לנקום, לא להעליב. אך התפיסה הזו, על כל עומקה ויופיה, יכולה גם להיות מסוכנת. כאשר אנו כובשים את היצר, כאשר אנחנו בוחרים לשתוק, אנו לפעמים עושים את הדבר הנכון, אך לפעמים – דבר שגוי.
הפרשה השבת, פרשת קדושים, מלאה וגדושה במצוות נפלאות. אני רוצה להתמקד בשני פסוקים הצמודים זה לזה: לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי ה'. (ויקרא י"ט 18-17)
מה הקשר בין "לא תשנא" לבין "הוכח תוכיח"?
אנו יודעים כי תקשורת היא מפתח במערכות יחסים. לעתים, כשאנו בוחרים לא להביע את הכעס או את התסכול שלנו – הם גדלים ומתעצמים בנו. נניח שמישהו פגע בנו, ואנו כועסים עליו אך מחליטים לשמור את הכעס לעצמנו. בטווח הקצר נמנענו מקונפליקט, אך גם נמנענו מהיכולת שלנו לנהל קשר פתוח אם אותו אדם – אולי הוא יתקן דרכיו? אולי במהלך השיחה יתברר כי הוא פעל אחרת ממה שחשבנו? אם אנחנו לא משוחחים, לא מתווכחים, אלא בוחרים לשתוק – אנחנו עלולים לפתח רגשות של שנאה. במילים אחרות – כדי שלא תשנא – תוכיח.
אפשרות אחרת לקריאת הפסוקים מתייחסת למצב של שנאה כשאת באה להוכיח אדם. שנאה מקלקלת את השורה, ואי אפשר לנסות ולהשפיע על אדם להיטיב את דרכיו אם הרגש המפעיל אותנו הוא רגש של שנאה.
רש"י, בפירוש קצת מפתיע, מפרש: ולא תשא עליו חטא - לא תלבין את פניו ברבים.
בנוסף, אם לא תוכיח אותו בעדינות ובשליטה, בסופו של דבר אתה עלול להתפרץ ולהלבין את פניו.
הרמב"ן מתאר תהליך של מעבר משנאה לאהבה: "לא תשנא את אחיך: בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם ויאמר הכתוב, אל תשנא את אחיך בלבבך בעשותו לך שלא כרצונך, אבל תוכיחנו מדוע ככה עשית עמדי, ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו, כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו. ואחרי כן יזהיר שלא תנקום ממנו ולא תטור בלבבך מה שעשה לך, כי יתכן שלא ישנא אותו אבל יזכור החטא בלבו, ולפיכך יזהירנו שימחה פשע אחיו וחטאתו מלבו. ואחרי כן יצוה שיאהב לו כמוהו: וטעם ואהבת לרעך כמוך. "
התהליך המוצע הינו מורכב ורב שלבים. ראשית – לא לשתוק, לא להימנע מהשיחה גם אם היא עלולה להיות קשה ומורכבת. שנית – הוכחה. ספרי לאדם מה פסול את רואה בהתנהגותו. אולי הוא יתקן את דרכיו, אולי את תכעסי פחות.
אך התהליך אינו מסתיים כאן. אסור לך לנטור. מהרגע שהאדם השתנה עליך כמעט לשכוח את מה שהיה. אחרת אין הזדמנות לאדם להשתנות או לקשר להשתנות. אם כל הזמן נזכיר לאנשים שעשו שינוי את עברם לא נאפשר להם להשתחרר מכלא העבר אל עתיד ראוי יותר. ולבסוף – ואהבת לרעך כמוך. פתחו מערכות יחסים של אהבה ושל סולידריות עמוקה.
הדרך להפוך את האדם השנוא שלך, מבני עמך היא דרך תהליך הדברות. תהליך קשה, תהליך כואב, אך תהליך שנועד לתקן ולרפא. ה"דברי חיים" (מייסד חסידות צאנז) הבין את הביטוי לרעך – אותיות "רַע לך" – היינו מי שהוא אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות וכו', אלא שהוא רע לך. אדם כזה מצווה לאהוב אותו, אע"פ שהוא רע לך, ועל כך ציוותה התורה – ואהבת לרעך כמוך. החוכמה היא לדעת לאהוב מישהו שקשה לי איתו, שרע לי איתו. במישור האישי, המשפחתי, הקהילתי והלאומי.
הדרך שלנו להפוך את מדינת ישראל למדינה שיש בה אחדות היא לא להתעלם ממי שמכעיס אותנו, לא להתנתק ממי שאנחנו לא מסכימים איתו, לא להגיב בטוקבקים מעליבים או בהלבנת פנים. להפוך שונא לאוהב אין פירושו להסכים איתו, פירושו לבסס עם אותו אדם מערכת יחסים, מערכת של רגש הדדי ושל מחוייבות. זה לא פשוט, ולא סתם אמר ר' עקיבא: "זה כלל גדול בתורה" ( ספרא, קדושים, ד' פ"ט ע"ב)
פתחנו במסכת אבות: איזהו גיבור? הכובש את יצרו. (אבות ד, א). במקבילה – באבות דרבי נתן כתוב: בן זומא אומר: … איזהו גיבור שבגיבורים? זהו הכובש את יצרו…ויש אומרים: [גיבור הוא] מי שעושה שונאו אוהבו.
הלוואי שבימי גבורה אלה, גם אנחנו נדע להיות גיבורות וגיבורים.
שבת שלום.