כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי

כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי – הפטרת נח / הרב יהורם מזור

ישעיהו נ"ד 10-1 (ספרדים), ישעיהו נ"ד 1 – נ"ה 5 (אשכנז), ירמיהו ל"א 36-26 (הצעה רפורמית)

הפטרת פרשת נח היא דוגמה מצויינת לשאלה שנשאלתי עשרות פעמים במהלך שנות רבנותי: איך בדיוק קבעו חכמים איזה קטע יקרא כהפטרה ולמה בכלל יש הפטרה.

המחקר קובע כי בעת צרה, קרוב לוודאי בתקופת השלטון הסלבקי בארץ יהודה במאה השנייה לפני הספירה,  נאלצו בני העם היהודי להחביא את ספרי התורה כדי להגן עליהם מפני השלטון. המנהג, שנוסד בימי עזרא הסופר, כי בעת התפילה בשני חמישי ושבת יש לקרוא בתורה, כבר קרם עור וגידים. לקבוצות הגדולות של העם, בישראל ובבבל, כבר היו מנהגים שונים. מנהג ארץ ישראל היה לקרוא קטע לא ארוך בתורה ולהמשיך מנקודת הסיום בפעם הבאה. כך סיימו את קריאת התורה כולה במשך שלוש עד שלוש וחצי שנים. מנהג בבל חילק את התורה כולה ל 54 פרשות, כך שגם בשנה מעוברת תהיה לכל שבת פרשה אחרת. כידוע המנהג הבבלי הוא המקובל בימינו. גם קהילות ליבראליות הקוראות רק שליש פרשה מדי שבוע מדלגות לשליש מתוך הפרשה הבאה בשבוע שלאחר מכן. 

אם התורה נמצאת במחבוא אי אפשר לקרוא בה, משום שחז"ל אסרו קריאה בעל פה מחשש שהקורא יטעה וישבש. לכן נקבע כי כתחליף לתורה המוחבאת יקראו קטע מדברי הנביאים, לא בצורה סדירה אלא קטעים בעלי הקשר כל שהוא לנאמר בפרשה.

ההקשר הוא הקובע והוא יכול להיות רחב מאד או מצומצם, הכל לפי המצאי בספרי הנבואה.

כך למשל ההפטרה של פרשת השבת שלפני יום הכפורים, תקופה בא אנו מצווים על בדיקת מעשינו וחזרה בתשובה, אין התייחסות כלל לפרשה וההפטרה עוסקת בפניה לציבור להרהר ולבחון את מעשיו לפני יום הדין. הפטרת יום כפור עוסקת במהות הצום ובמה שאמור להתלוות לצום והפטרת מנחת יום הכפורים, ספר יונה, עניינה חזרה בתשובה. 

לעתים ההפטרה קשורה לסוגה הספרותית אותה אנו קוראים בפרשה. כמו למשל שירת הים שיש לה שתי הפטרות. כששירת הים נקראת כחלק מהפרשה כסדרה הפטרתה היא שירת דבורה בשופטים פרק ה'. כאשר שירת הים נקראת בשביעי של פסח הפטרתה היא שירת דוד בשמואל ב' כ"ב. שירה מול שירה. 

בשבת "זכור", השבת שלפני פורים, אנו קוראים בספר השני את הציווי לזכור את מעשי עמלק נגד יוצאי מצריים. כזכור, מעמלק יצא גם המן, הגיבור השלילי של מגילת אסתר. ההפטרה עניינה מלחמת שאול בעמלק. כך יש לנו עסוק בעמלק בקריאת התורה, בקריאה בנביא ובקריאה במגילה.

אך יש וההקשר הוא קשר בן מילה אחת בלבד, או צמד מילים, כמו שקורה השבוע. 

בפרשה אנו קוראים על נח המצווה לבנות תיבה, לאסוף לתוכה זוגות זוגות של בעלי חיים כדי לשמר אותם עד אחרי המבול. אין לנו עוד עיסוק במבול בהמשך התנ"ך, שכן לשמחתנו ההבטחה שנתן האל כאשר קבע את הקשת בענן לאחר המבול היא הבטחה גורפת:

… וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי: עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתּוֹ: (בראשית ח' 22-21). 

ולא רק זאת – הפרשה אף מוסיפה ומבשרת לנו כי אם ביום מן הימים יהיה מי שיחשוש שמבול נוסף בא לשחת את הארץ, נותן האל סימן לבני האדם שמבול לא ישוב: וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם: אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ (בראשית ט' 13-11). 

כקוריוז ראוי להזכיר כי גם יוצרי הסידור ראו חשיבות רבה בתזכורת ההבטחה שנתן האל לאנושות ולכן קבעו לנו ברכה מיוחדת לאומרה כאשר אנו רואים קשת בתחילת בעונת הגשמים המתקרבת: 

הרואה קשת מברך: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמָן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ:

אשר על כן, כאשר קבעו החכמים את ההפטרות לפרשות השונות והגיעו לפרשה השניה בחומש בראשית, וידעו כי סיפור המבול לא חוזר על עצמו פעם נוספת, הם חפשו את השם נח ומצאו אותו בישעיהו נ"ד 9 ואפילו פעמיים. בנבואת נחמה יפיפייה שאנו חוזרים וקוראים אותה כהפטרה גם לפרשת "כי תצא", היא השבת החמישית מתוך שבע שבתות הנחמה בין מוצאי ט' באב לראש השנה. 

הנבואה מדברת אל אשה עזובה ועקרה, שהיא סמל לעם ישראל. הנביא מבטיח לה כי למרות שכרגע היא מרגישה עזובה ועצובת רוח בהיותה עקרה, אלמנה ומבוישת, הרי הכל זמני ועתיד להשתנות בהקדם. האוהל הדל בו היא שוכנת לא יהיה מסוגל להכיל את כל מי שיבוא לחסות בין יריעותיו, אלוהים לא יהיה עוד בן הזוג הנוטש, אלא המרחם ועושה החסדים הגדול. כסימן לאישה ששוב תהיה אשת נעורים מבטיח הנביא בשם האל: כִּי מֵי נֹחַ זֹאת לִי אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי נֹחַ עוֹד עַל הָאָרֶץ, כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ: כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה, וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה' (ישעיהו נ"ד 10-9). כשם שקיימתי, אומר האל, את הבטחתי לנח כך אקיים גם את הבטחתי לך, בת ישראל.

גם בהצעה הרפורמית להפטרה מוטיב הברית בין האל ועמו מופיע. ראו כאן למעלה מתחת לכותרת דרשה זו. אומנם נח עצמו איננו מופיע בנבואת ירמיהו, אבל מוטיב הברית הוא המוטיב המרכזי בנבואה ולכן יכולים דברי ירמיהו לשמש הפטרה חלופית ראויה לשבת נח.

שבת שלום.