אהבת או שנאת אחים

עובדיה א' 21-1 (כל המנהגים), יהושע ה' 12-2 (הצעה רפורמית), שבת דינה: שמואל ב', י"ג 22-1

פרשת וישלח עסוקה מאוד ברגעי הציפייה לקראת המפגש המחודש בין יעקב לעשו ומגיע לשיאו במאבק הלילי של יעקב עם המלאך (האמנם מלאך? אולי זה עשו? אולי זה יעקב עצמו? לעולם לא נדע, וזה חלק מהיופי). 

למחרת יעקב ועשו ייפגשו, ייפלו זה על צווארו של זה ויתפייסו פיוס של אמת. משהו בי מבקש לסיים את הסיפור שם. מקווה ומתפללת שאכן יעקב ועשו חזרו להיות אחים, ולא סתם אחים, תאומים קרובים. אך סיפורם של עשו ויעקב לא נותר כפי שהוא. דמותו של עשו, שלפי התורה הוא אבי אדום, התגלגל הלאה במשך דורות ובמופעיו בעולם הדימויים של עם ישראל העתיק ואצל חז"ל נדמה ששכחו את הפיוס. עשו נהיה לאדום, שנהיה לרומא שנהיה גם לאחר מכן לסמל לאימפריה הנוצרית. כלומר- מי שבמקרה הטוב הוא זר ושונה מאיתנו ובמקרה הרע- רודף ואלים כלפי עם ישראל.

עשו נהפך לדמות דמונית וסיפורם העדין והיפה של יעקב ועשו, סיפור על אהבה, בגידה, רמאות, בריחה, הצלחה, פיוס ושוב אהבה- נשכח.

לא נותר דבר מאהבתם של האחים.

אנחנו שוכחים את הרגע הזה: וַיָּ֨רׇץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ׃ (בראשית לג, 4)  ולא נותר דבר מהפסוק היפה, שאומר יעקב לעשו בפרשת וישלח: כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃ (בראשית, לג, 10)

ההפטרה של פרשת וישלח היא תמונת ראי אלימה לפיוס של האחים. במקום אהבה וחיבוק ונשיקה, הנביא עובדיה מתאר לנו את עשו כאדם, כעם עוין ומסוכן ליהודה שיבוא יום והם יקבלו את הנקמה האלוהית:

הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם ה' וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו׃ וְחַתּ֥וּ גִבּוֹרֶ֖יךָ תֵּימָ֑ן לְמַ֧עַן יִכָּֽרֶת אִ֛ישׁ מֵהַ֥ר עֵשָׂ֖ו מִקָּֽטֶל׃ (עובדיה א' 10-9) …וְהָיָה֩ בֵית יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י ה' דִּבֵּֽר׃ (כנ"ל 18)

הנביא, שנבואתו היחידה מופיעה בספר הקצר ביותר במקרא, לא מהסס להביע את זעמו כלפי אדום, הלוא הם עשו. והוא מבטא את המגמה הכללית בפרשנות המסורתית שמזהה את עשו כאויב.

אני מבקשת פרשנות אחרת, על בסיס פסוקי המקרא. אין סיבה שנמשיך לקרוא את מערכת היחסים בין יעקב לעשו כמערכת יחסים של מאבק ואלימות. אם האחים יכלו להשלים ולסלוח זה לזה, מדוע אנחנו מתעקשים לקרוא את הפיוס כחלק מהסיפור?

אני מציעה קודם כל להתחיל בהפטרה אחרת. במקום לקרוא את חזונו הכועס של עובדיה על נפילתם של אדום, הבה וניזכר בשבת זו במילותיו של הנביא ישעיהו, שבפרקים נ"ה-נ"ו מדבר על פיוס ופולחן משותף:

דִּרְשׁ֥וּ ה' בְּהִמָּֽצְא֑וֹ קְרָאֻ֖הוּ בִּֽהְיוֹת֥וֹ קָרֽוֹב׃ יַעֲזֹ֤ב רָשָׁע֙ דַּרְכּ֔וֹ וְאִ֥ישׁ אָ֖וֶן מַחְשְׁבֹתָ֑יו וְיָשֹׁ֤ב אֶל ה֙' וִֽירַחֲמֵ֔הוּ וְאֶל אֱלֹהֵ֖ינוּ כִּֽי יַרְבֶּ֥ה לִסְלֽוֹחַ׃…כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם הִרְוָ֣ה אֶת הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃ כֵּ֣ן יִהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹא יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם עָשָׂה֙ אֶת אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃ כִּֽי בְשִׂמְחָ֣ה תֵצֵ֔אוּ וּבְשָׁל֖וֹם תּוּבָל֑וּן הֶהָרִ֣ים וְהַגְּבָע֗וֹת יִפְצְח֤וּ לִפְנֵיכֶם֙ רִנָּ֔ה וְכׇל עֲצֵ֥י הַשָּׂדֶ֖ה יִמְחֲאוּ כָֽף׃ תַּ֤חַת הַֽנַּעֲצוּץ֙ יַעֲלֶ֣ה בְר֔וֹשׁ וְתַ֥חַת הַסִּרְפַּ֖ד יַעֲלֶ֣ה הֲדַ֑ס וְהָיָ֤ה לַֽיהֹוָה֙ לְשֵׁ֔ם לְא֥וֹת עוֹלָ֖ם לֹ֥א יִכָּרֵֽת׃ (ישעיהו נ"ה 7-6, 13-10)

כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' שִׁמְר֥וּ מִשְׁפָּ֖ט וַעֲשׂ֣וּ צְדָקָ֑ה כִּֽי קְרוֹבָ֤ה יְשׁוּעָתִי֙ לָב֔וֹא וְצִדְקָתִ֖י לְהִגָּלֽוֹת׃ אַשְׁרֵ֤י אֱנוֹשׁ֙ יַֽעֲשֶׂה זֹּ֔את וּבֶן אָדָ֖ם יַחֲזִ֣יק בָּ֑הּ שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וְשֹׁמֵ֥ר יָד֖וֹ מֵעֲשׂ֥וֹת כׇּל רָֽע׃ …וּבְנֵ֣י הַנֵּכָ֗ר הַנִּלְוִ֤ים עַל ה֙' לְשָׁ֣רְת֔וֹ וּֽלְאַהֲבָה֙ אֶת שֵׁ֣ם ה' לִֽהְי֥וֹת ל֖וֹ לַעֲבָדִ֑ים כׇּל שֹׁמֵ֤ר שַׁבָּת֙ מֵֽחַלְּל֔וֹ וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃ וַהֲבִיאוֹתִ֞ים אֶל הַ֣ר קׇדְשִׁ֗י וְשִׂמַּחְתִּים֙ בְּבֵ֣ית תְּפִלָּתִ֔י עוֹלֹתֵיהֶ֧ם וְזִבְחֵיהֶ֛ם לְרָצ֖וֹן עַֽל מִזְבְּחִ֑י כִּ֣י בֵיתִ֔י בֵּית תְּפִלָּ֥ה יִקָּרֵ֖א לְכׇל הָעַמִּֽים׃ (נ"ו  2-1, 7-6)

אפשר לקרוא את ההפטרה ואת פרשת וישלח בעיניים האלו. בפריזמה של סליחה, של אהבה משותפת, של תפילה משותפת.

אם המעשה הפרשני הוא הבחירה להדגיש ערכים, מעשים ופסוקים מסוימים, הרי שאנחנו יכולות ויכולים לבחור אחרת. 

כפי שכתבה יהודית כפרי בשירה עשו:

שבת שלום