ההפטרות הן מעין דבר תורה של חז"ל על פרשות השבוע. בקריאת הפטרה עולות שאלות – על מה בפרשה בחרו חז"ל להגיב? איזה נדבך מוסיפה ההפטרה על הפרשה? לא פעם החיבור יוצר אמירה נוקבת על אחד הנושאים שבפרשה, המאירה אותו באור חדש.
לפרשת וַיִּשְׁלַ֨ח מקובלות שתי הפטרות שונות ואני רוצה להציע הפטרה שלישית. אבל תחילה כדאי לשים לב לחיבורים שבין ההפטרות המוצעות לבין הפרשה.
במסורת הספרדית, ההפטרה היא הפרק הראשון בספר עובדיה. הנביא מתייחס לעשו כאל מי שעשה רע ליעקב ומבטיח שיום הנקמה יגיע: "כִּֽי־קָר֥וֹב יוֹם־ה' עַל־כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כַּאֲשֶׁ֤ר עָשִׂ֙יתָ֙ יֵעָ֣שֶׂה לָּ֔ךְ גְּמֻלְךָ֖ יָשׁ֥וּב בְּרֹאשֶֽׁךָ׃ … וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י ה' דִּבֵּֽר"
(עובדיה א יז-יח). החיבור לפרשת וַיִּשְׁלַ֨ח מפתיע, שלא לומר מוזר, כיון שהסיפור המרכזי בפרשה הוא פחדו הגדול של יעקב מפני נקמת עשיו, והיערכותו לקראת הפגישה איתו. ברגע הפגישה עשיו מתגלה דווקא כמי שסלח לאחיו, התגעגע אליו ורוצה לבנות יחסים טובים ביניהם: וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל־צַוָּארָ֖ו וַׄיִּׄשָּׁׄקֵ֑ׄהׄוּׄ וַיִּבְכּֽוּ" (בראשית לג, ד). במדרשי אגדה נטען אמנם, שעשו התכוון לנשוך את יעקב, אך בדרך נס הפך צווארו של יעקב לשיש, או לשעווה, והנשיכה הפכה לנשיקה. אבל פשט התורה ברור מאד כאן ומתאים גם להמשך הסיפור. מסורת ההפטרה של יהודי ספרד מגיבה פחות לפשט הפרשה ויותר לחוויה היסטורית של רדיפות אכזריות מצד אלה המכונים "עשיו" כלפי בני ישראל. הנחמה המוצעת בהפטרה היא נקמת האל באויבי ישראל.
במסורת האשכנזית, קוראים בהפטרה לפרשת וַיִּשְׁלַ֨ח מהושע (י"א פס' ז' עד י"ב פס' י"א). הפסוקים שנראים רלוונטיים ביותר לפרשתנו הם " וְרִ֥יב לַֽ–ה' עִם־יְהוּדָ֑ה וְלִפְקֹ֤ד עַֽל־יַעֲקֹב֙ כִּדְרָכָ֔יו כְּמַעֲלָלָ֖יו יָשִׁ֥יב לֽוֹ׃ בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים׃ וָיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ" (הושע יב, ג-ד). כדי להעניק הקשר לביקורת על מלכות ישראל בימי בית ראשון, הנביא מזכיר את הקונפליקט רב השנים בין יעקב לאחיו עשיו. שני האחים התאומים גדלו מתוך יריבות ותחרות, והמתח ביחסיהם מגיע לשיאו בפרשתנו, כשיעקב חוזר לכנען, עשרים שנה לאחר שעזב אותה בפחדו מנקמת עשיו. אבל ההפטרה גם מזכירה את המפגש של יעקב עם האיש-מלאך במעבר יבוק- ויִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר. זה אותו האיש שנותן ליעקב את שמו החדש׃ וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל.(בראשית לב כה-כט בהשמטות) ולכך נרמז בהושע: וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים. ההפטרה מאפשרת אם כך מבט בדיעבד על תולדות יעקב כעל מטפורה תשתיתית בתולדות העם הקרוי על שמו.
שתי ההפטרות המקובלות במסורת מגיבות על יחסי יעקב-עשיו ומבססות את זיכרון המחלוקת ביניהם כנצחית. בחיבור לפרשת וַיִּשְׁלַ֨ח, הן מדגישות את מרכזיות היריבות שבין האחים, כמשל וכלי להבנות מתחים היסטוריים בין יהודים לבין הגויים שבארצותיהם ישבו.
לחילופין, אני מציעה לקרוא כהפטרה לפרשת וַיִּשְׁלַ֨ח את סיפור אמנון ותמר בספר שמואל ב' (פרק י"ג א- כ). זה הסיפור הנורא על בנו הבכור של דוד, החושק בתמר אחותו, מכניס אותה לחדרו בתחבולות, אונס אותה ואז מגרשה מעל פניו. הקריאה בסיפור זה תציף בתודעת השומעים את סיפור אונס דינה, המופיע בפרשת וַיִּשְׁלַ֨ח. שני הסיפורים האלה יוצאי דופן בתנ"ך ובמורשת היהודית בכלל, בכך שהם מכוונים את הזרקור אל תקיפות מיניות ואל השלכותיהן המחרידות. ההשוואה ביניהם מזמנת התבוננות על פערי המעמדות בין גברים ונשים ועל התרגום שלהם לסקס כפוי בחברה הקדומה- ובחברה שלנו. הפטרה מוצעת זו תחזק בתפילותינו את ההתייחסות לציון יום המאבק הבין לאומי באלימות נגד נשים. החל ביום ראשון ה- 25/11.
קריאת הפטרה העוסקת בנושאים אלה תכניס לבית הכנסת שאלות החשובות היום, כמו לפני אלפי שנים. עורכי התורה ומקדשיה העזו לשלב בתוכה סיפורים שנחשבים עדיין לטאבו – אונס, גילוי עריות, השתקת הקורבן ונקמה שאין לה דבר עם שיקום קורבן התקיפה. עלינו להיות אמיצות ואמיצים היום, ולהנכיח בבתי הכנסת ובשיעורים שלנו את הנעשה בחדרים סגורים ובשדות נטושים. אונס דינה הביא לטבח נורא בשכם ולהיעלמות של מה שיכול היה להיות שבט נוסף בעם ישראל. אונס תמר הביא, לפי סברת החוקרים, להתמוטטות מלכות דוד, כתוצאה משיתוף הפעולה הנקמני של אבשלום עם מלך גשור. אי אפשר יותר להניח שתקיפה של אישה אחת בידי איש אחד יכולה להסתיים בלא כלום, בהשתתקות ונידוי. #גם_אני_לא_מוכנה_לשתוק_יותר.
שבת שלום